הורדהספר “בתוככי הרייך השלישי” הוא ספר יחסית ארוך לקריאה. הוא כתוב בפונט קטן ומספר העמודים שלו עובר את ה-500. למרות הקשיים הללו, הספר ריתק אותי ברוב הזמן.

הספר הוא בעצם ביוגרפיה שאותה כותב אלברט שפאר, האדריכל של היטלר ובהמשך מיניסטר החימוש שלו, כאשר הוא מרצה את עשרים שנות המאסר שלו בכלא שפנדאו שבמערב ברלין.

בספר הזה מספר שפאר את קורותיו מאז עלייתו של היטלר לשלטון ועד למשפטי נירנברג ואת קורותיו של היטלר ומה שנעשה בצמרת המפלגה הנאצית לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה.

הספר עמוס פרטים ומשקף את אופיו הטכנוקרטי של שפאר. בתחילתו מסופר הרבה על אדריכלות, מקצועו של שפאר ותחביבו של היטלר (תחביב שלא הצליח להפוך למקצוע). הוא למשל מספר שהלך חייו של היטלר היה של אמן, של אדם שרוב הזמן די התבטל ופרצי העבודה שלו נבעו מהשראות רגעיות.

לאחר ששפאר ממונה למיניסטר החימוש, מסופר על מה שקורה עם היטלר בזמן המלחמה ואז הספר מתחיל לעניין הרבה יותר. בין השאר מוזכרים אנשי הלשכה של היטלר- ביניהם בורמן, גרינג, הימלר- והתככים אשר מלווים את התנהלותם בינם לבין עצמם ובינם לבין היטלר. היטלר הוא הפוסק הראשי כשהדרך להטיית דעתו עוברת בכל מיני תחבולות.

שפאר מציג בצורה יפה את אישיותו של היטלר, את כוחו המהפנט מול האשליות שבהם הוא שקע במיוחד בסיומה של המלחמה. את ריקנותו הפנימית משוללת הרגש, אולי גם מקור עוצמתו.

הוא למשל טוען שמקור השפעתו של היטלר היה בזכות האמונה החזקה בעצמו, בזכות יכולתו להשלות את עצמו ואז למשוך אחרים אל תוך האשליה הזו, מה שגם גרם לשיגעון גדלות, למלחמה ולמות מאות אלפי אנשים על מזבח הנאמנות אליו.

מתיאוריו אפשר לקלוט גם את האבסורדיות של ניהול דיקטטורי שבו אדם שאינו מבין במהלכי מלחמה, מנהל את המלחמה ואין עליו חולקים. לדעתו אחת הסיבות שגרמניה הפסידה במלחמה היא צורת ניהולה על-ידי היטלר.

מאידך, לדעתי שפאר פחות מצליח לתאר את עצמו ואת עלילותיו, או לוקה בתיאור חסר או לא מדויק על מנת למצוא חן בעיני הקוראים או על מנת להוציא אותו בצורה טובה. למשל, השואה היהודית מוזכרת אולי בשתי שורות בספר, למרות שידוע ששפאר היה במחנה ריכוז וצולם עם אבירים מזי רעב. הוא מספר גם על יחס חיובי ואפילו ידידותי של קצינים בריטיים ואמריקאים בתחנות לפני נירנברג, כשכאן ניכר בעיני ההתייחסות לפן מסוים והדגשתו יתר על המידה.

לסיכום ספר שיכול בהחלט לרתק, אם כי עמוס גם פרטים שמנפחים אותו יתר על המידה.

כותב הסקירה- עופר בן חורין, [email protected]