הסונר והאולטרה-סאונד הם טכנולוגיות אשר משדרות וקולטות אותות קוליים ועל סמך ההד החוזר מייצרות תמונה.
בעלי חיים אשר מכונים “ביוסונריים” כדוגמת עטלפים, חולדות תת-קרקעיות ודולפינים, משתמשים במערכת כזו על מנת להתמצא בסביבתם ובצורה הרבה יותר יעילה מאשר הטכנולוגיות.
מחקר משותף של פרופ’ נתן אינטרטור מאוניברסיטת תל-אביב ושל פרופ’ ג’ים סימונס מאוניברסיטת בראון בארצות הברית מגלה שיעילות הביוסונריים נובעת מעיבוד נתונים מתוחכם בזמן אמיתי.
עיבוד שכזה, אשר נעשה תוך מיקרו שניות, מאפשר תמונה בעלת רזולוציה גבוהה ביותר של כמה עצמים בסביבה, תוך צריכת אנרגיה מזערית.
החוקרים בנו, על סמך ניסויים ותצפיות בבעלי החיים הביוסונריים, מודלים מתמטיים אשר יאפשרו פיענוח יעיל ומדוייק יותר של אותות הקול החוזרים.
בעזרת מידע זה מקווים החוקרים ליצור דור חדש ומדוייק יותר של מערכות אולטרה-סאונד, אשר מעבר להיותם זולות וניידות, יהוו אלטרנטיבה טובה למכשירי ה-CT וה-MRI המסורבלים, היקרים והגדולים.

קישור לידיעה

הסבר על האולטרה-סאונד

מחקר חדש אשר נערך באוניברסיטת הרווארד מגלה על-ידי בדיקת MRI שגודל ההיפוקמפוס של ילדים שחוו התעללות בילדותם קטן יותר.
ההיפוקמפוס הינו איזור במוח אשר חושב לתהליכי זיכרון ולמידה ובעיקר לתהליכי בקרה רגשית. לכן אנשים בעלי היפוקמפוס לקוי סובלים מהפרעות פסיכיאטריות.
המחקר גילה כי שלושה איזורים של ההיפוקמפוס (CA3, dentate ו- subiculum) הם קטנים ב-6%-7%  אצל מבוגרים שהעידו שעברו התעללות מאשר אצל מבוגרים שלא העידו שעברו התעללות.
החוקרים סוברים שגילאי 3 ל-5 שנים הם השנים הקריטיות. התעללות (פיזית או מילולית) מביאה להפרשת הורמוני עקה וכך גורמת להקטנת ההיפוקמפוס
ואז לבעיות פסיכיאטריות בבגרות.
החוקרים מסייגים את הממצאים בכך שלא תמיד כך הדבר ושההיפוקמפוס הינו איבר פלסטי אשר ניתן להשפיע עליו בגיל מאוחר יותר על ידי טיפול נפשי ופעילות גופנית.

קישור לידיעה- כתב העת PNAS

מהו ההיפוקמפוס?

לאסטרואיד הנקרא AG5 2011  יש סיכויי פגיעה של 1 ל-625 לפגוע בכדור הארץ בשנת 2040.
קוטרו הוא 140 מטר ולכן אם יפגע באיזור מיושב הוא יכול לגרום נזק ממשי ואם יפגע בים, לגלי צונמי גבוהים.
האסטרואיד התגלה על ידי מצפה הר למון באריזונה, הרכבו עדיין לא ידוע ואין סבירות בטוחה שאכן מסלולו חושב במדויק ולכן יש צורך במעקב המשכי אחריו כדי לקבוע האם הסכנה ממשית.

קישור לידיעה- אתר space.com

סוגי האסטרואידים הקיימים

מאובנים שהתגלו בצפון מזרח סין מגלים שהיה קיים דינוזאור גדול יחסית, שלא מוכר למדע ואשר עטה נוצות אפרוחיות.
עד היום היה ידוע שהיו לכמה דינוזאורים קטנים נוצות בדומה לציפורים, אך הדינוזאורים הגדולים, כמו הטי רקס, עטו על גופם קשקשים.
הדינוזאור החדש, הקרוי בפי הפלאונתולוגים “יוטיראנוס”, היה דינוזאור אוכל בשר. אורכו  כ-9 מטרים ומשקלו כ-1,400 טון.
היוטיראנוס חי בתקופת הקרטיקון המוקדם. תקופה זו היתה קרה יחסית והנוצות הדלילות שימשו כנראה לבידוד ולהגנה מפני הקור.

קישור לידיעה- science daily

דינוזאורים וסוגיהם

כשאנחנו מסתכלים אל הירח, אנחנו לפעמים נצליח לראות פרצוף של אדם. אותו פרצוף ילווה אותנו במשך כל ימות החודש.
הסיבה לכך היא שמשך סיבוב הירח סביב כדור הארץ, זהה למשך הסיבוב סביב צירו ולכן פני הירח המסוימים הללו תמיד פונים אלינו.
מחקר חדש שבו השתתף גם פרופ’ עודד אהרונסון מהמרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן למדע הראה על סמך מידע שנצבר בעזרת לווין נאס”א (LRO) שהדבר גם קשור בצורתו הגיאופיסית (פני השטח) של הירח.
הצד של הירח המופנה אלינו עשיר במכתשים עמוקים אשר יוצרים את צורת הפרצוץ, כאשר הצד ההררי של הירח מרוחק יותר. השאלה שנשאלה על-ידי החוקרים היא מדוע דווקא הצד המכתשי פונה אלינו ולא הצד ההררי, כי הרי כך פני הירח יהיו יותר קרובים אלינו ואז מדובר בחיסכון באנרגיה?
הסיבה לכך היא מסלולו של הירח בחלל אשר “נתקע” לאחר שעבר את הצד ההררי ומגיע למצב של איזון אנרגטי כשהצד המכתשי מופנה אלינו.

קישור לידיעה

קצת על הירח

מדענים מגרמניה פיתחו מערכת אשר מוסרת מידע על נתונים רבים המתרחשים במהלך משחק כדורגל כמו מיקום הכדור, מהירות השחקן, מספר הצעדים שעשה, מסירות ועוד.
המערכת נקראת RedFIR , ומלבד הצורך בהטענת השבבים על השחקנים והכדור לפני המשחק, היא איננה פוגעת במהלך המשחק. בעזרת המערכת, ניתן לנתח משחק בכל זמן נתון וליישב מחלוקות
כיום המערכת החדשה מותקנת באצטדיון בגרמניה, לשם הדגמה ו-FIFA בוחן אפשרות עתידנית לשלב אותה במשחקי הכדורגל במסגרתו.

קישור לידיעה

משחק הכדורגל

אסטרואיד שפגע בכדור הארץ, השמיד לפני 65 מיליון שנה את הדינוזאורים ויצורים אחרים שחיו על פני כדור הארץ, ובהחלט יתכן שכך יקרה שוב.
חוקרים מניו מקסיקו הצליחו לחשב כיצד להצליח לפוצץ אסטרואיד אשר נמצא במסלול פגיעה בכדור הארץ. מחישובם, פצצה של 1 מגהטון (פי 50 מהפצצות שהוטלו על נגסקי והירושימה) תחסל אסטרואיד בגודל של 500 מטרים.
למרות זאת, ההצעה היא להשתמש בפיצוץ גרעיני שכזה רק אם אין מספיק זמן, מאחר שהסלע הגדול להתפזר לסלעים קטנים יותר שעדיין יפגעו בכדור הארץ.
אפשרויות אלטרנטיביות להסטת אסטרואיד ממסלולו הם למשל שליחת חללית קטנה שתלווה את האסטרואיד ותשפיע בעזרת כבידה על מסלולו.

קישור לידיעה

קצת על אסטרואידים

לאחרונה הושלם מיפוי הגנום של השימפנזים, הגורילות והאורנג-אוטן (קופי האדם הגדולים) ומחקר אנגלי מגלה שבהשוואה לגנום האדם, אמנם השימפנזים הם הקרובים לנו אך חלק מהגנום האנושי (15%) קרוב יותר לגורליות מאשר לשימפנזים, מה שמשנה את הציור האבולוציוני המקובל.
במהלך השוואת הגנומים נמצא שלקופי האדם שינויים גנטיים מקבילים כמו התפתחות מערכת השמיעה והמוח (מה שמעמיד בספק את ההנחה הסוברת שהתפתחות מערכת השמיעה קשורה להתפתחות הדיבור).
המיפוי גם מראה שהגורילות התפצלו מענף האב הקדמון של האדם והשימפנזים לפני כ-10 מיליון שנה ושהאדם הנאנדרטלי הופיע קצת לפני מיליון שנה.
ממצא מעניין נוסף הוא שגנים אשר גורמים אצל האדם למחלות לב ושיטיון אינם גורמים זאת אצל הגורילות, כנראה בשל שוני בפעילותם ומחקר המשך אשר יבין את ההבדלים יכול לעזור במציאת תרופה למחלות אלו.

קישור לידיעה בירחון nature

האבולוציה של האדם

בעוד שלכדור הארץ יש כיום ירח אחד, לכוכב צדק יש ירחים רבים. לאחרונה התגלו עוד שני ירחים אשר מעלים את מספר ירחיו ל-66.
קוטר הירחים הללו הוא כקילומטר והם מבצעים סיבוב רחב מסביב לצדק.
ההערכה היא שקיימים כ-100 ירחים הסובבים סביב צדק וככל שגוברת יכולת הטלסקופים לזהות גרמי שמיים קטנים וחיוורים, כך הם יותר מתגלים.
הירחים שהתגלו נחשבים ירחים לא סדורים, משמע ירחים שמקיפים את הפלנטה שלהם בכיוון ציר סיבובו ואשר נוצרו מאותם חומרים שממנו נוצר כוכב הלכת שאותו הם מקיפים.

לידיעה ביוניברס טודיי

קצת על כוכב צדק (יופיטר)

מחקר חדש אשר התפרסם בכתב העת Psychological Science מגלה שאנשים אשר חשים תחושת כוח מפריזים בהערכת גובהם הפיזי.
המחקר, אשר נעשה על-ידי מישל דוגיד וג’ק גונקאלו, בדק נושא זה בעזרת שלושה ניסויים שונים אשר שילבו את ממד הכוח והשליטה ואת הערכת הגובה של האדם.
הקשר בין סמכות לגובה יכול לנבוע, לפי פסיכולוגים התפתחותיים, מהילדות שלנו, שבה האנשים הסמכותיים בסביבתנו גבוהים מאיתנו.

*הידיעה נלקחה מכתבה במגזין “גלילאו” של ד”ר מרים דישון-ברקוביץ (גליון 163, ע”מ 67).