התשובה היא בתוך גלעין כדור הארץ.
טכניקה חדשה לניתוח איזוטופים שהומצאה על-ידי מדעני אונ’ בריסטול גילתה שסלעים בני 4 מיליארדי שנה שנמצאו בגרינלנד חסרות מתכות כמעט לגמרי.
ממצא זה תומך בהשערה שטוענת שבעת היווצרותו של כדור הארץ, המתכות הכבדות שעליו, כמו זהב ופלטינה, שקעו לגלעין כדור הארץ, כך שבתקופת הסלעים שנסקרו, פני כדור הארץ היו ריקים ממתכות כבדות.
לאחר כ-200 מיליון שנה מהיווצרות כדור הארץ, מטר של מטאוריטים נושאי מתכות כבדות הפציץ את הקרום והגיע אל מעטפת כדור הארץ, וזהו המקור למתכות הכבדות שמוצאים כיום במכרות.

להודעת החוקרים על המחקר

הגוף שלנו מסונכרן על-ידי שעון ביולוגי, אשר ממוקם באיזור ההיפותלמוס, של 12 שעות אור ו-12 שעות לילה. החיווי על האור מגיע אלינו דרך הרשתית של העין וגורם לגנים לקודד חלבונים מסוימים. השעון המרכזי הזה מווסת גם שעונים נוספים בגוף. מחקרים מראים ששינוי בשעות השינה, למשל בעקבות עבודה במשמרות לילה, מביא להשמנה, לעלייה במספר חולי הסוכרת ובמחלות הלב.
מחקר בעכברים שנעשה בתחילת שנה זו מדגים זאת וגם מראה השפעות מוחיות בעקבות שינויי הרגלי השינה הטבעיים. במחקר זה קבוצה אחת של עכברים חוותה אור יום של 12 שעות ולילה של 12 שעות בעוד שהקבוצה השנייה חוותה אור יום של 10 שעות וחושך של 10 שעות. המחקר גילה שהעכברים בקבוצה השנייה, על אף ההבדל הפעוט ביניהם, חוותה השמנה, עמידות לאינסולין (גורם עיקרי לפיתוח סוכרת מסוג 2) ושינויים בכושר הלמידה בעקבות התקצרות שלוחות העצב במוחם.

קישור לידיעה

קצת על השעון הביולוגי

מדענים פיתחו תולעי משי אשר טווים חוטי משי בשלל צבעי הקשת. הדבר מושג על-ידי הוספת חומר פלואורסצנטי זוהר למזונם הרגיל של תולעי המשי (עלי תות). חומר זה נספג בבלוטות המשי של הזחלים ואז פקעת המשי שטווה סביבו הזחל כבר בצבע הבד. כך אין צורך לצבוע את בדי המשי, תהליך יקר ומורכב.

קישור לידיעה

קצת על תולעי המשי

במהלך שנות חקר האבולוציה התגלו מספר מאובנים-כמו למשל מאובן בגודל חתול בית (שנקרא
“אידה”) בן 50 מיליון שנה שהתגלה בגרמניה ושהפלאונטולוגים (חוקרי מאובנים) טוענים
שהוא אבי-אבות סדרת הפרימטים (סדרה במחלקת היונקים שמורכבת בעיקר מקופים ובני-אדם)
וכמו האגיפטו-פיטקוס שהוא מאובן של קוף מצרי שחי לפני 35 מיליוני שנה.
הקופים הללו התפצלו לפני 15 מיליוני שנה לשימפנזים ומענף זה יצאו האוסטרלופיטקוסים  (הקוף
הדרומי), כמו המאובן “לוסי”, בת 3 מיליוני שנים שכבר יכלה ללכת זקוף. כמו כן התגלו
עוד שני מאובנים- הראשון הוא הומו-ארקטוס, לפני 1.6 מיליוני שנה, שהיה הראשון שעזב
את אפריקה ומין אחר בשם הומו-הביליס (האדם המיומן).
המאובן הבא שנמצא הוא ההומו-ספיינס, לפני כ-200 אלף שנה שמתפשט לרוב העולם. מספר מיניו נטמעים במהלך הזמן אל ההומו-ספיינס-ספיינס (האדם החושב).
לאחרונה נמצא כנראה המאובן אשר מחבר בין תקופת האוסטרלופיטקוסים לבין ה”זקוף” וה”מיומן” ובהמשך להומו ספיינס ולהומו ספיינס ספיינס.
שמה אוסטרלופיטקוס סדיבה והיא בת יותר משני מיליון שנה והיא נחשבת לצורת
הביניים בין האוסטרלופיקוס להומו.
האוסטרלופיטקוס סדיבה משלבת מרכיבים אנושיים וקופיים. היא בעלת מבנה כפות רגליים מותאם להליכה ולטיפוס. פרקיה נראים אנושיים אך העקב והשוק קופיים. האגן רחב כמו אגן אנושי וכנ”ל הידיים המותאמות לעבודה עם כלים (למרות שלא נמצאו כלים בסביבת המאובן).
קישור לידיעה

מאמר על האבולוציה של האדם

המאובנים החיידקים התגלו במערב אוסטרליה וחילוף החומרים שלהם אז היה מבוסס על גופרית ולא על חמצן (בדומה לאותם חיידקים אשר חיים כיום במזרקות גיאותרמיות תת-ימיות).
המאובנים המיקרוסקופיים מהווים עדות לקיומם של תאים וחיידקים שחיו בכדור הארץ לפני יותר
מ-3.4 מיליארד שנים. באטמוספירה אז היה חמצן מועט מכיוון שטרם התפתחו צמחים או אצות
כדי לבצע את תהליך הפוטוסינתיזה. האקלים בכדור הארץ היה אז חם, וולקני ואלים ולכן
החיידקים עשו שימוש שימוש בגופרית במקום חמצן (כפי שעושים גם כיום חיידקים באיזורים
מעוטי חמצן כמו במעיינות הידרותרמיים חמים שמעמקי האוקיינוסים).

לידיעה על המחקר

קצת על הגופרית והקשר שלה לתהליכים ביולוגיים