במהלך חיינו אנחנו חווים חוויות רבות. את חלקן אנחנו חווים לבד ואת חלקן האחר ביחד עם אנשים אחרים. מחקר, אשר נעשה לאחרונה, בדק באיזה מצב החוויה שנחוש תהיה עוצמתית יותר?
במחקר, אשר נעשה על-ידי אריקה בות’בית מרגרט קלארק וג’ון בארג’ (Boothby, Clark & Bargh) מאוניברסיטת ייל בארצות הברית, חולקו נבדקים לשני קבוצות. בקבוצה הראשונה הם חוו חוויה משותפת, למשל טעימת שוקולד טעים ובקבוצה השנייה חוויה מובדלת. מתוצאות המחקר התברר שכאשר החוויה היתה משותפת, הנבדקים חשו אותה בעוצמה מוגברת ביחס לחוויה שאותה חוו לבד. כמו כן הנבדקים תיארו תחושת “שידור על אותו גל” עם האדם שאיתו חוו את החוויה. תוצאות דומות התקבלו גם כאשר החוויה היתה שלילית, משמע כאשר הנבדקים חוו חוויה שלילת עם אדם אחר, כמו לאכול שוקולד לא טעים, הם חוו אותה בצורה לא נעימה מוגברת מאשר כאשר עשו זאת לבד.
מחקר זה מלמד אותנו על התפקיד של החברה בתגבור עוצמת החוויות שאנו חווים וגם על תחושת חיבור בין אנשים אשר חווים חוויות משותפות. מחקרים נוספים אמורים להתחקות אחר הגורמים לתופעה זו.

מבוסס על כתבתה של ד”ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ”ס 195 , ע”מ 46-47.

 
קישור לתקציר המאמר המקורי

שעות הלימודים בבתי הספר בארץ מתחילים לרוב בשעה 8:00 בבוקר, כאשר נערים ונערות רבים מתקשים לקום בבוקר ולהגיע בשעה זו לבית הספר. מחקר חדש, אשר מצטרף לממצאי שורת מחקרים מהשנים האחרונות, מגלה שהתחלה מאוחרת יותר של יום הלימודים יכולה לשפר משמעותית את ציוני התלמידים.
המחקר, אשר נערך על-ידי פרופ’ קיילה וולסטרום (Kyla Wahlstrom) מאוניברסיטת מיניסוטה בארצות הברית, עקב אחרי מעל 9,000 תלמידים בשמונה בתי ספר במיניסוטה, קולורדו ובוויאומינג, וגילה מתאם חיובי בין התחלה מאוחרת של יום הלימודים לבין שיפור הציונים של התלמידים במתמטיקה, ספרות, מדע ועוד. ההסבר הרפואי לכך הוא עצם העובדה שהשעון הביולוגי בגיל ההתבגרות משתנה, זאת בעקבות שינוי רמות המלטונין במוח. שינוי זה מכתיב הליכה לישון מאוחר יותר בלילה וקימה מאוחרת יותר בבוקר.
מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים בעולם, אחד מהם נעשה גם בישראל, אשר מאשרים את הממצאים הללו. במקומות מסוימים, כמו למשל באירופה, ממצאים אלו גם מיושמים כאשר יום הלימודים אינו מתחיל לפני השעה 9:00 בבוקר.

קישור לידיעה- סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לכתבה על המחקר-אתר אוניברסיטת מיניסוטה

ההחלטה על ביטול שעת האפס בישראל בשנת 2003

הלווייתנאים (Cetacea) הם סדרה של יונקים ימיים אשר כוללת בתוכה, בין השאר, את הלווייתנים והדוליפינים של היום – חולייתנים שעשו דרכם מהים ליבשה ואז בחזרה לים. הסביבה הימית שינתה במהלך האבולוציה את המראה שלהם, עד שקשה לזהות שהם אכן הגיעו מהיבשה. למרות זאת, בצילום רנטגן אפשר לזהות שארית של עצמות אגן, דבר מיותר לחלוטין כאשר לא קיימות רגליים.
מחקר חדש בראשותו של ג’יימס דיינס (Dines) מאוניברסיטת דרום קליפורניה בארצות הברית טוען שאותם עצמות אגן השתמרו בתגובה לברירה מינית (הצלחה במציאת בן זוג ואז יכולת התרבות). במחקר נסקרו 29 מינים שונים של לווייתנאים שבו השוו בין גודל וצורת עצמות האגן לבין המתירנות המינית שלהם (אשר נמדדה על סמך מספר הפרטנרים המיניים של הנקבות). תוצאות המחקר הראו שככל שהמין מאופיין ביותר מתירנות מינית, דבר אשר מגביר את התחרות בין הזכרים, כך עצמות האגן שלהם יותר מפותחות. הסיבה לכך איננה ברורה עדיין, אך החוקרים סבורים שהדבר קשור לכך שלמינים אלו איברי מין גדולים יותר ולכן יש להם צורך בשרירים גדולים יותר ואז גם בעצמות אגן גדולות יותר. מבנים אלו נועדו לשם תמרון טוב יותר במהלך ההזדווגות, מה שמגדיל את הסיכויים להפרייה ואז את התפשטות מאפיין “עצמות אגן מפותחות” באוכלוסיה הספציפית.
מחקר זה מדגים, בין השאר, כיצד מבנה גופני, אשר היה בעבר יעיל לתפקיד אחד, משנה את תפקידו בסביבות אחרות, , לעיתים בדרכים שקשה לזהותם.

מבוסס על כתבתם של יונת אשחר ונעם לויתן, גלילאו מ”ס 195, ע”מ 10-11.

קישור לכתבה המלאה-בלוג תיבת נעם

קישור לתקציר המאמר המקורי

קצת על סדרת הלווייתנאים

זיכרון הוא דבר חשוב, מאידך כאשר אנחנו תינוקות, אנחנו לא ממש זוכרים את החוויות שלנו. בעבר סברו שחוסר היכולת להיזכר נובע מכך שאין לתינוקות שפה, תפיסת עצמי או כישורים מנטליים מתאימים הנחוצים לאחסון זיכרונות, אולם לאחרונה, שני מדענים מבית החולים לילדים בטורנטו בשם פול פרנקלנד ושינה ג’וסלין (Paul Frankland & Sheena Josselyn), טוענים שהסיבה לשיכחה היא צמיחתם המהירה של תאי עצב חדשים במוח התינוק, צמיחה אשר חוסמת את הגישה לזיכרונות החדשים.
במהלך מחקרם ניצלו החוקרים את העובדה שגם עכברים שוכחים את ילדותם המוקדמת ושינו את קצב הצמיחה של תאי עצב בהיפוקמפוס של עכברים צעירים ובוגרים. התברר שהאטת קצב צמיחת תאי העצב בהיפוקמפוס של עכברים צעירים הביא לכך שהזיכרון לטווח ארוך שלהם היה טוב יותר. לעומת זאת, האצת קצב צמיחת תאי העצב בהיפוקמפוס של עכברים מבוגרים הביא לכך שהם זכרו פחות טוב.
לטענת החוקרים, סיבה זו בנוסף לעובדה שקליפת המוח הקדם-מצחית (prefrontal cortex), איזור נוסף שבו מוצפנים הזכרונות, אינו מפותח אצל תינוקות, מונעת יכולת היזכרות בזכרונות ינקות. ככל שגדלים, כך קצב צמיחת תאי העצב מואט ואז נוצר איזון בין יצירת הזיכרונות לבין שמירתם.

קישור לכתבה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לכתבה באנגלית- אתר scientificamerican

קצת על הזיכרון שלנו

המירוץ למיליון התחיל לא מזמן והחווים אותו מספקים לעצמם חוויות שאינם שגרתיות, אולם האם שיתוף חוויות אלו יעזור להם בעתיד להיות מקובלים יותר חברתית?
במהלך מחקר חדש, אשר נערך על-ידי דניאל גליברט, טימותי ווילסון וגאס קוני (Daniel, Timothy & Cooney) מאוניברסיטת הרווארד ואשר פורסם בכתב העת Psychological Science, בוצעו מספר ניסויים שבדקו זאת. בסדרת הניסויים, חלק מהנחקרים חוו חוויה מיוחדת יחסית כמו צפייה בסרטון מעניין וחלק אחר צפה בסרטים שדורגו כפחות מעניינים. אז נפגשו כל הנחקרים לפגישה חברתית ודיברו על החוויה שחוו. לאחר מכן התבקשו הנחקרים לדרג את תחושתם לגבי כמה דחויים וכמה מקובלים חשו במהלך הפגישה ומה מצב רוחם. מתוצאות הניסוי התברר שנחקרים, אשר שיתפו חוויה מיוחדת, חשו דחויים יותר וכתוצאה מכך מצב רוחם היה ירוד יותר. ניסוי שני בסדרת הניסויים גילה שהנחקרים אף לא צופים את המחיר החברתי ביגרם בעקבות שיתוף צפוי של חוויה מיוחדת.
שכלול התוצאות של סדרת הניסויים כולה הראתה ששיתוף אחרים בחוויה מיוחדת עלולה לקלקל את האינטרקציה איתם, אולי כתוצאה מחוסר מכנה משותף או קנאה, אם כי ברור שלא כך הדבר בכל סיטואציה ולכן נדרשים גם מחקרי המשך לתמוך במסקנה זו.

מבוסס על כתבתה של מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ”ס 194, ע”מ 46-47

קישור למאמר המקורי

קישור לכתבה- אתר Timeout

הדינוזאורים היו זוחלים מטילי ביצים, אשר התקיימו על פני כדור הארץ בעידן שנקרא עידן המזוזואיקון, ונכחדו‏, על פי הערכת המדענים, לפני כ-65 מיליון שנים. הסברה היא שהדינוזאורים הותאמו לחיים על פני היבשה, אך מחקר חדש מגלה שדינוזאור בשם ספינוזאורוס (Spinosaurus), כנראה הטורף הגדול ביותר אי פעם שחי בעולמנו לפני כ-100 מיליון שנה, היה מותאם גם לחיים במים.
החוקרים ניתחו שרידי עצמות של ספינוזאורוס שנמצאו במצריים וגילו מספר התאמות אשר מרמזות על כך שהוא חי במים או לפחות בילה שם זמן רב. הם גילו, בין השאר, שלספינוזאורוס היו נחיריים שמוקמו גבוה בגולגולת, כפות רגליים שטוחות, זנב שרירי ששימש כמנוע לשם תנועה ואף חורים קטנים בקצה החוטם אשר נועדו לזיהוי של תנועות במים (בדומה לתנין של היום). כמו כן נמצאו אצלו עצמות כבדות אשר מונעות ציפה על פני המים.
ניתוח חדש זה מלמד על דרכה של האבולוציה ליצור באופן אקראי, למשך דורות, תהליך של שינוי גנטי באוכלוסייה ‏‏אשר מאפשר את התאמת אורגנזימים לסביבות אקולוגיות, במקרה הזה, סביבות משופעות במים.

מבוסס על כתבתם של יונת אשחר ונעם לויתן, גלילאו מ”ס 194, ע”מ 6-7

קישור לידיעה-בלוג תיבת נעם

קישור למאמר המקורי- אתר sciencemag

קצת על הספינוזאורוס

טעמים נזכרים במוח באזור בקליפת המוח אשר נקרא “האי” ( Insular Cortex). מאידך, זיכרונות הקשורים למקום וזמן שבו התרחשה החוויה נוצרים ומתגבשים בהיפוקמפוס. עד היום סברו החוקרים שזיכרונות הקשורים לחוויות של טעימה אינם תלויים בזמן ומקום שבו הם נחוו, משמע שהאיזורים שהוזכרו אינם קשורים, אך מחקר חדש שנערך על-ידי הדוקטורנט צ’ינאקרופאן אדאיקן, במעבדתו של פרופ’ קובי רוזנבלום מחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה בשיתוף חוקרים מטוקיו, חשף שקיים קשר בין איזורים אלו.
המחקר נערך בעכברים עם יכולת ליצור זכרונות חדשים ועם עכברים שהונדסו לא ליצור זכרונות כאלו. תוצאותיו הראו שכאשר העכברים חוו חווית טעם שלילית במקום מסוים, הזיכרון השלילי ליווה אותם ביתר שאת כאשר טעמו באותו המקום, לעומת מצב שבו טעמו את אותו טעם שלילי במקום חדש. כאשר חווית הטעם היתה חיובית לא נמצאו הבדלים. החוקרים הראו קשר דומה גם בהקשר למשך הזמן שבו נחוותה חווית הטעימה השלילית בשנית.
מחקר זה מעיד על כך שגם בחווית טעם פשוטה יחסית, המוח מערב את ההיפוקמפוס לחוויה משולבת הכוללת מידע של מיקום וזמן ויכול לעזור בעתיד להבין טוב יותר את התפקוד ההתנהגותי והפגיעה במצבים מסוימים ביצירת זיכרונות, גם פשוטים יחסית, במוח.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ”ס 194, ע”מ 44-45

קישור לידיעה-אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על חוש הטעם וסוגי הטעמים השונים

מנהיגים פוליטים מובילים מדיניות של ממשלות ואירגונים בעולם, ביניהם גם של אירגוני טרור. הם אלו המחליטים החלטות בעלות חשיבות להמוני בני אדם. מסיבה זו חוקרים בתחומים שונים מנסים לאתר שיטות ללמוד עליהם ככל האפשר ואז להגדיר את הפרופיל הפסיכולוגי שלהם (למשל, אם נאתר שלמנהיג יש נטייה לראות את עצמו ככל-יכול, נפיק מכך שהוא תופס את העולם במונחי צייד-ניצוד ולכן לא תהיה לו בעיה לפגוע בחפים מפשע).
חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון, בראשותו של פרופ’ יאיר נוימן, פיתחו שיטה חדשה לבניית פרופיל פסיכולוגי של מנהיג וזאת על סמך ניתוח טקסטים שהוא כתב. בשיטה זו מנתחים החוקרים את המילים בהם משתמש המנהיג בכתביו בסמיכות למילים אחרות, יוצרים ווקטורים מתאימים בהתאם לכך ואז בודקים זאת מול מסד נתונים של טיפוסי אישיות.
שיטה זו יכולה להתוות מדיניות פעולה מסוימת כלפי מנהיג על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר הנדרשות לשם ביטחון המדינה.

מבוסס על כתבתו של אמיר רוזנבליט, גלילאו מ”ס 193, ע”מ 34-35

קישור לידיעה-אתר אוניברסיטת בן-גוריון