הונאות רפואיות הפכו בשנים האחרונות נפוצות יותר ויותר. אנשים, במטרה להשיג פטורים או כסף מחברות הביטוח, משקרים בקשר למצבם הבריאותי ומאחר שהדיווחים כוללים לרוב סימפטומים סוביקטיביים, קשה לאתר שהמתלונן משקר. גם שימוש בפוליגרף, במקרה זה, איננו תמיד יעיל.
מחקר חדש, אשר נעשה על-ידי פרופ’ שרה רוזנבלום (Rosenblum, S.) מאוניברסיטת חיפה, בין השאר בעזרתו של ד”ר גיל לוריא, ראש החוג למשאבי אנוש, מנסה להתמודד עם בעיה זו בעזרת מערכת ממוחשבת לאיבחון כתב יד- מערכת אשר הוכרזה לאחרונה כפטנט.
המחקר כלל מדגם אוכלוסיה של 98 נבדקים אשר התבקשו לכתוב שתי פסקאות על מצבם הבריאותי- פסקה אחת אמיתית ופסקה אחת שקרית. בזמן כתיבתם הופעלה המערכת לאיבחון כתב יד וניטרה נתונים כגון מידת הלחץ שמופעל על הדף, קצב ומהירות הכתיבה, משך הזמן שהעט נמצא באוויר ועל פני הדף ועוד.
תוצאות המחקר הראו שהמערכת אכן הצליחה להבדיל מתי המשפט שכתב האדם היה שקרי ומתי אמיתי. האבחנה הושגה בעזרת ניתוח הפרמטרים של מדידת הלחץ שהופעל על הדף וסדירות משיכת היד (שהתבטאה בגובה ובעובי של האותיות). כמו כן נמצא כי קיים שוני בין המשפטים האמיתיים לבין המשפטים השקריים גם בממדי הזמן, המרחב, הלחץ, גודל הכתב ומאפייני כתב נוספים שבדקו החוקרים אצל הנחקרים. ההסבר של החוקרים לממצאים אלו הוא שכאשר אדם כותב דבר שקר, נוצר במוחו עומס קוגנטיבי. עומס זה פוגע בצורה משמעותית בפעולות אוטומטיות כדוגמת כתיבה.
בעתיד, מקווים החוקרים, יוכל הרופא להשתמש במערכת כזו על מנת לזהות דיווח שקרי או אמיתי. לטענתם, למרות ההתפתחות הטכנולוגית, כתב היד הוא עדיין האמצעי הנפוץ ביותר לתקשורת יומיומית ואפשר לראות בצורה ברורה שלכל אדם סגנון כתיבה משלו.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ”ס 197, ע”מ 40-41.

קישור לידיעה- אוניברסיטת חיפה

מחקר נוסף על אבחון מחלת הפרקינסון בעזרת כתב יד- אוניברסיטת חיפה

קצת על תהליך הכתיבה

תחושת כאב היא תחושת סבל ואי-נוחות, אשר יש בה גם מרכיב סובייקטיבי ניכר. יתרונותיה הם הישרדותיים מאחר שהכאב מתריע בפני האדם על סכנה לפגיעה גופנית (תחושת כאב מוקדמת ואז הימנעות מהגורם לכאב), מאלץ את האדם לנוח על מנת שהאיבר הפגוע יחלים ומתריע בפני הקבוצה על סכנות.
מחקר חדש של ד”ר ערן חיות וד”ר אבנר כספי מהאוניברסיטה הפתוחה, בשיתוף ד”ר רוני חן ופרופ’ משה הוד מבית חולים בילינסון ושל פרופ’ דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק בארצות הברית, חקר את זיכרון חווית כאבי הלידה של יולדות. מחקרים קודמים בתחום זיכרון חוויות (בין השאר של פרופ’ דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל) הראו שחוויה נזכרת על סמך הממוצע בין שיא החוויה לבין סופה, כששאר מרכיבי החוויה נשכחים. החוקרים ניסו לבדוק מסקנה זו לגבי כאבי לידה של יולדות.
במהלך המחקר מילאו היולדות שאלונים לגבי רמת הכאב שלהם בכל שלב של הלידה. התוצאות הראו שאכן המנבא הטוב ביותר לכאב הוא שיאה וסופה של הלידה. ממצא נוסף התומך במסקנה זו התגלה כאשר הישוו החוקרים את רמת הכאב של יולדות שעברו לידה קצרה ללא אפידורל לרמת הכאב של יולדות שעברו לידה ארוכה, בה ניתן אפידורל לאחר כשעתיים-שלוש. למרות שהנבדקות בשתי הקבוצות כאבו באותה מידה בשעות הראשונות, דווקא הקבוצה שחוותה לידה קצרה יותר דירגה את רמת הכאב כגבוהה יותר מהקבוצה שבה הלידה ארכה זמן רב יותר (אך בגלל האפידורל, בסופה של הלידה הכאב הורגש אצלן הרבה פחות- ע.ב.ח). ממצאים אלו מחזקים את ההבנה שזיכרון הכאב מבוסס על שיאה וסופה של חווית הכאב ומהווה נדבך נוסף בהבנת חווית הכאב בפרט וזיכרון חוויות בכלל.

קישור לכתבה על המחקר- האוניברסיטה הפתוחה

הרצאה מרתקת של ד”ר ערן חיות על זיכרון הכאב

קצת על תחושת הכאב

דום לב הינו מצב שבו ישנה הפסקה מוחלטת בפעילות הלב. בעקבות כך, מופסקת מיד זרימת הדם בגוף ואז תאי הגוף מתחילים למות בגלל חוסר בחמצן. בתוך זמן קצר מאוד מתרחש איבוד הכרה והפסקת נשימה ותוך כ-4 דקות תתרחש פגיעה מוחית בלתי הפיכה. מהסיבה הזו יש צורך לטפל במהירות ולא תמיד מספיקות ניידות האמבולנס להגיע אל האדם בזמן. גם חוק הצבת מכשירי החייאה חשמליים (דפיברילטורים) במקומות הומי אדם אינו מספיק יעיל בגלל שאנשים אינם מודעים מספיק למיקומם ולדרך תפעולם.
לאחרונה, סטודנטים מאוניברסיטת דלפט (Delft) בהולנד, בראשותו של דוקטורנט בשם אלק מומונט (Momont), פיתחו כלי טייס בלתי מאוייש אשר מסוגל לשאת דפיברילטור ולהגיע בתוך דקות ספורות, דרך האוויר, לכל נקודה. מחקרים מראים שאם מופעל דפיברילטור בתוך דקה מהאירוע, 95% מהלוקים בדום לב ניצלים, בעוד שאירוע של דום לב מחוץ לבית חולים, ללא החייאה מיידית, גורם לתמותה של בין 90%-95%.
המסוק, שמו קאודקופר, אשר נושא את הדפיברילטור, מסוגל לטוס במהירות של עד 100 קמ”ש. קורדינטות ה-GPS מגיעות מתקשורת הסלולריים המתקשרים מהאיזור. כמו כן המסוק מצוייד במיקרופון ורמקול אשר נותן הנחייה ראשונית לתפעול הדפיברילטור.
באם יאושר אמצעי עזרה זה, יוכלו מסוקים רבים כאלו להיות מוצבים במקומות רבים ולהציל חיים של אנשים אשר לקו בדום לב מסיבות שונות.

מבוסס על כתבתו של עידו גנוט, גלילאו מ”ס 197, ע”מ 15-16

קישור לידיעה-אוניברסיטת דלפט בהולנד

הדגמת הטסת המסוק ומתן הטיפול- אתר Youtube

נוצות, באופן אינטואיטיבי, מתקשרות בעיקר לציפורים. הנוצות בנויות מחלבון בשם קרטין (החלבון אשר משמש, בין השאר, לבניית שיער, קשקשים וציפורניים) ומבין תפקידיהן, יכולת תעופה ושמירה על חום הגוף. הסברה הינה שמקורן של הנוצות הינו בקשקשים של הדינוזאורים, אך מחקר חדש מגלה שמעבר לכך שהיו דינוזאורים עטויי נוצות, מקור הגנים של הנוצות הינו קדום הרבה יותר.
המחקר, אשר בוצע על-ידי חוקרים ממספר אוניברסיטאות בארצות הברית וקנדה, בראשותו של קרייג לאו (Lowe) מאוניברסיטת סטנפורד, בדק את הגנים האחראים ליצירת הנוצות ואת רצפי הבקרה אשר נועדו להפעלת גנים אלו. במהלך המחקר, סקרו החוקרים גנומים של יצורים אחרים במטרה לאתר את אותם גנים ורצפי בקרה בבעלי חיים אחרים מלבד עופות ואותם גנים נמצאו כבר אצל הדגים, האבות הקדמוניים של הזוחלים, היונקים והעופות וכמובן גם נמצאים אצלנו. אצל הדגים, אותם גנים כמובן לא שימשו ליצירת נוצות אלא שימשו ליצירת פנוטיפים אחרים (פנוטיפים הם התכונות שניתן לראות, אשר נובעות מאינטרקציה בין הגנים לבין הסביבה- ע.ב.ח.). מאידך, כאשר התנאים הסביבתיים סיפקו ליכולת התעופה יתרון הישרדותי, האבולוציה “פעלה” לכיוון זה ואז, בנוסף לגנים אלו, התפתחו גם רצפי הבקרה להפעלתם.
מחקר זה הוא אחד משורת מחקרים אשר משווים בין גנומים של יצורים שונים, תהליך שהתאפשר בעקבות יכולת המדע בשנים האחרונות לרצף גנום ביעילות גדלה והולכת.

קישור לכתבה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי

קצת על נוצות

מחלת הסוכרת הינה מחלה מטבולית (מטבוליזם מתורגם כחילוף חומרים), שבה עולה ריכוז הגלוקוז בדם ובשתן בשל אי יכולת הגוף לפרק אותו בעקבות בעיה כלשהי בייצור אינסולין או בקליטתו. אי-סבילות לגלוקוז הינה הסימן הראשון להתפתחות סוכרת מסוג 2 (סוכרת של מבוגרים) והיא נוצרת כאשר הגוף לא מסוגל לפרק כמות גדולה של סוכר. בשל כך, לעיתים מוצעים ממתיקים מלאכותיים כתחליף לסוכר ומחקר חדש מגלה שאולי אלו אף יותר גרועים מהסוכר עצמו.
במחקר, אשר נערך על-ידי ד”ר ערן אלינב ופרופ’ ערן סגל ממכון וייצמן למדע, ובשיתופם של חוקרים ישראליים רבים אחרים, השקו המדענים קבוצה ראשונה של עכברים בשלושת הממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר- סכרין, אספרטיים וסוכלרוז ואילו את הקבצה השנייה הם השקו במי סוכר. דווקא העכברים שצרכו את הממתיקים המלאכותים פיתחו יותר אי-סבילות לגלוקוז.
הסיבה היא, לטענת החוקרים, שמאחר שהממתיקים המלאכותיים לא אמורים להיספג כלל במערכת העיכול, תיווך של חיידקי המעי הגורמים תגובה דלקתית הוא הגורם להשפעתם השלילית של הממתיקים. על מנת לבדוק זאת ביצעו החוקרים עוד מספר ניסויים שבהם הכחידו את חיידקי המעי או השתילו חיידקי מעי שנחשפו לממתיקים מלאכותיים. כמו כן הם ביצעו ניסוי על מתנדבים והראו שרבים מהמתנדבים לקו באי סבילות לגלוקוז לאחר שבוע של שימוש בממתיקים מלאכותיים. מחקרים אלו איששו את טענתם בדבר היותם של חיידקי המעי גורם מתווך בתהליך.
מחקר זה מחייב, לדעת החוקרים, שיקול נוסף בשימוש בממתיקים מלאכתויים במטרה להוריד משקל ולהקל על חולי הסוכרת.

קישור לידיעה- אתר מכון ויצמן למדע

קצת על מחלת הסוכרת