הקורונה נכנסה לחיינו לפני מספר שנים וכעת מתחילים להצטבר העדויות לגבי השפעותיה של המחלה לטווח הארוך בקרב אלו שלקו בה. הסקר האחרון של ממשלת ארה”ב שנערך באוקטובר טוען שכ-7% מכלל האמריקנים המבוגרים סובלים כרגע מ-COVID ארוך, עם תסמינים שנמשכו 3 חודשים או יותר. יותר מרבע אומרים שמצבם חמור מספיק כדי להגביל משמעותית את הפעילות היומיומית שלהם, ולמרות שמצב זה מעמיס רבות על מערכת הבריאות וגם על הכלכלה, הבעיה רק בקושי מתחילה למשוך את תשומת לבם של המעסיקים, מערכת הבריאות וקובעי המדיניות.
הלוקים בתסמונת מתארים שלל בעיות מתמשכות. עייפות קיצונית, ערפל מוחי, בעיות קוגניטיביות וקוצר נשימה הן בין התלונות השכיחות ביותר. לרבים יש גם תסמינים המחמירים באופן משמעותי אפילו לאחר מאמץ גופני או נפשי קל. לפי המחקרים, נשים נוטות כמעט פי שניים לחלות יותר מגברים בקוביד ארוך. לאנשים המתמודדים כבר עם מחלות כרוניות קודמות, התוספת הזו איננה פשוטה. הגילאים שבהם נמצאים חולים בלונג קוביד הם דווקא אנשים בגילאי 40-49 ואף למטה מכך – אנשים בשיא יכולת עבודתם. רבים מהאנשים הללו אינם עובדים, אינם מרוויחים כסף והכי קשה, רבים מהם לא יודעים מתי ואם מצבם הולך להשתפר.
למרות כל הנתונים הללו, המחקר בתחום הלונג קוביד רק מתחיל ונראה שכמות האנרגיה והזמן שמוקדשים לזה פחותה בהרבה ממה שצריך. במחקרי אורך נראה שהתסמינים הקלים יותר נפתרים לאחר בערך 4 עד 6 שבועות. תסמינים אחרים יכולים לעבור לאחר כחצי שנה, אבל יש תסמינים שנמשכים גם לאחר מכן ללא מגמת שיפור. לכן, מעבר לחיסון, שהפחית את השכיחות ואת הכמות הכוללת של תסמונת לונג קוביד, חשוב גם להתארגן ברמת מערכות הבריאות והקהילה להתמודדות עם אתגר זה ולאמץ דרכים חדשות על מנת לשפר את איכות חייהם של הלוקים בתסמונת הלונג קוביד.
סקר של ממשלת ארצות הברית (National Center for Health Statistics)
