תאים ממאירים הם תאים אשר שונים בתכונות שלהם מתאים רגילים. התכונות החדשות שהם מסגלים לעצמם מביאות אותם לפגוע ברקמות הגוף. מחקרים הראו שהמכנה המשותף של כ-90 אחוז מהתאים הסרטניים הוא שהם נושמים נשימה אנאירובית (נשימה שבה לא משתמשים באוקסיגן או משתמשים בכמויות מוגבלות שלו לפירוק וליצירת אנרגיה) והסביבה שלהם היא חומצית – זאת בניגוד לתאים נורמליים אשר נושמים נשימה אירובית (נשימה שבה משתמשים באוקסיגן לפירוק וליצירת אנרגיה) ונמצאים בסביבה ניטרלית. תכונות אלו גורמות לאגרסיביות של הגידול והתפשטותו, מונעות מהמערכת החיסונית לפעול כנגד הגידול, גורמת לאספקת מזון וסוכר מוגברים, ומפחיתות את היעילות של תרופות והקרנות כנגד הגידול.

מחקרים שונים, כמו המחקר הזה על תאי סרטן הריאות, הוכיחו ששימוש בסידן קרבונט אמורפי (סידן פחמתי), יכול לעשות שינוי בתאים הממאירים.

חברה בשם אמורפיקל לקחה את העניין צעד אחד קדימה, ועל-ידי פיתוח גישה חדשנית ופורצת דרך, היא הוכיחה בניסוי מעבדתי במכון ויצמן, שבוצע על שבעה סוגי סרטן שונים, ששינוי הסביבה החומצית בעזרת סידן קרבונט אמורפי, משנה כ-40 מסלולים תאיים וכך הופך את התאים הממאירים לתאים נורמליים בריאים. סידן קרבונט אמורפי הופך לביקרבונט, החומר אותו מפריש הגוף על מנת להתמודד עם סביבות חומציות בסביבות דלקתיות וגידוליות בגוף, מה שהופך אותו לבעל יכולת חדשנית ופורצת דרך לטיפול במחלות סרטן ודלקות כרוניות מגוונות.

כעת אמורפיקל מתכוננת למחקרים על בני אדם, אם כי הסידן קרבונט אמורפי ניתן כבר כטיפולי חמלה למספר רב של חולי סרטן, כאשר התוצאות היו מעודדות מאוד.

 

קישור למאמר על הניסוי

 

אאוזינופילים- לקוח מויקפידיה

תחום האימונותרפיה, טיפול במחלה על ידי השראה, הגברה או דיכוי של תגובה חיסונית, הינו תחום טיפולי מתפתח בתחום הריפוי ממחלות סרטן. מחקר חדש שבוצע על-ידי הדוקטורנטית הדר רייכמן, בהנחייתו של פרופ’ אריאל מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם מחלקת הגסטרו בבית החולים איכילוב, והתפרסם בכתב העת Cancer Immunology Research, מצא שאאוזינופילים (סוג של תאי דם לבנים הידועים כמחוללי אלרגיות ואסתמה) יכולים להיות בעלי תפקיד חשוב בחיסול תאים ממאירים של סרטן המעי הגס- מדובר בהיבט שלא נחקר כמעט בכלל עד היום.

אאוזינופילים הם תאי דם לבנים של מערכת החיסון, שמפרישים חלבוני הרס חזקים לשם לחימה בטפילים, אלא שלעתים קרובות הם הופכים לגורם שלילי, שמחולל אלרגיות ואסתמה. הם מרוכזים בעיקר ברקמות ריריות בגוף, שבאות במגע עם העולם החיצון, כמו מערכת הנשימה ומערכת העיכול, ומערכות השתן והמין, והמאגר הגדול ביותר שלהם מצוי במערכת העיכול- לכן החליטו החוקרים להתרכז בסרטן המעי הגס.

באיסוף דגימות מ-275 חולי סרטן המעי הגס התברר שככל שקיימים בגידול יותר אאוזינופילים, כך חומרת המחלה פחותה יותר. בשלב השני נערך מחקר על עכברים והתברר שעכברים שהונדסו כך שאין להם בכלל אאוזינופילים פיתחו מספר גדול בהרבה של גידולים מעכברים בעלי אאוזינופילים, ומתו תוך זמן קצר יותר; ולהיפך, עכברים שהונדסו כך שיהיו להם יותר אאוזינופילים, פיתחו מספר גידולים קטן יותר בהשוואה לעכברים רגילים- מכאן שלאאוזינופילים יש תפקיד בבלימת התקדמותו של סרטן המעי הגס בעכברים. כמו כן נמצא שבתאים סרטניים יש ריכוזים גדולים של אאוזינופילים הפועלים פעילות יתר. במחקר מעבדתי אכן נמצא שהאאוזינופילים משמידים את תאי הסרטן ביעילות גבוהה ביותר, כאשר הוספת חלבון בשם אינטרפרון גמא מעצימה מאוד את פעולתם. ממצא נוסף שמחזק את פעולתם האנטי-סרטנית של האאוזינופילים הם הימצאותם הרבה ליד תאי סרטן מתים.

המחקר פותח נדבך חדש לבדיקת תרופות הקשורות לתגבור פעולתם של האאוזינופילים, תאי דם לבנים אשר פעילותם עצמאית לגמרי ולא קשורה לתאי ה-T של מערכת החיסון, הנלחמים גם הם בתאים סרטניים. מחקר המשך שמבוצע כרגע מנסה לברר מהו החלבון, אותו מפרישים האאוזינופילים, אשר פוגע בתאים הסרטניים.

 

קישור למאמר על המחקר- כתב העת Cancer Immunology Research

קישור לידיעה על המחקר- אוניברסיטת תל אביב

מהם תאי האאוזינופילים?

 

 

מחלת הסרטן עומדת בראש סיבות המוות במדינת ישראל. לפי נתוני הלמ”ס 25.4% מכלל מקרי המוות נגרמים בעקבותיה. במהלך השנים חיפשו חוקרים רבים טיפולים שונים למחלת הסרטן, חלקם הצליחו יותר וחלקם הצליחו פחות, אך בשנים האחרונות עולה קרנו של טיפול אימונותרפי במחלת הסרטן- טיפול בו מנצלים את יכולתה של מערכת החיסון בגוף להשמיד תאים ממאירים (בזכות היותם שונים מתאים נורמליים במאפיינים רבים). לאחרונה מחקר באוניברסיטת סטנפורד, אשר הובל בידי חוקרת ישראלית בשם עידית שגיב-ברפי (Idit Sagiv-Barfi), ונעשה במעבדתו של פרופ’ רונלד לוי (Ronald Levy), חוקר ידוע ובעל שם בתחום, הראה שטיפול ספציפי הגורם לאקטיבציה של תאי דם לבנים באיזור הגידול גורמת לחיסולו, מחסלת גרורות הקיימות כבר בגוף ואף מחסנת את הגוף מפני גידולים עתידניים.

חשוב לציין שתרופות אימונולוגיות כבר קיימות בשוק, אבל מאחר שהן פעלו על אקטיבציה של מערכת החיסון בכל הגוף, נגרמו תופעות לוואי ופוטנציאל למחלות אוטואימוניות. במחקר הנוכחי הצליחו החוקרים לחבר שני כיווני טיפול מבטיחים בתחום חקר הסרטן- אימונולוגיה והתמקדות בתאי מטרה. הם הזריקו שילוב טיפולי חדשני שכלל ליגנד TLR9 – Toll-like receptor 9 ונוגדן anti-OX40 רק לאיזור הגידול תוך שימוש במינונים אפסיים.

הטיפול החדש בדרך למחקר קליני ראשון, אך כבר במעבדה התברר שהוא מצליח להשמיד תאים סרטניים של גידולים בבני אדם, ובניסוי בבעלי חיים 87 עכברים מתוך 90 שלקו בסרטן, נרפאו לגמרי. גם שלושת העכברים האחרים, לאחר טיפול עם מנה נוספת, נרפאו לחלוטין. בנוסף הטיפול חיסן את העכברים מסוגי סרטן נוספים.

עורכי המחקר טוענים שהטיפול יכול לעזור בסוגי סרטן רבים (סרטן אינו מחלה אחת אלא מקבץ רב של מחלות בעלות מכנה משותף) והזרקה לאיזור הגידול יכולה פשוט להעלים אותו (אם כי לא ברור מה קורה כאשר הגידול אינו מוצק, כמו בסרטן הדם, או במיוחד כאשר מדובר בסרטן של כדוריות הדם הלבנות- לוקמיה- הערת כותב הסקירה ע.ב.ח.).

 

קישור לידיעה בבלוג של ד”ר רועי צזנה

קישור למאמר המקורי- אתר sciencemag

 

 

תאי סרטן ידועים ביכולתם להתחלק במהירות רבה יותר מתאים רגילים. זו אחת התכונות הגורמת למסוכנות שלהם. תצפיות קודמות של פתולוגים גילו שתאים סרטניים לא מסוגלים להתחלק ולפלוש לרקמות אחרות בו-זמנית. מחקר אמריקאי שנעשה על-ידי דיוויד מייטס (David Q. Matus ) מאוניברסיטת סטוני ברוק ודיוויד שרווד (Sherwood) מאוניברסיטת דיוק, ואשר פורסם בכתב העת Developmental Cell, מגלה את המנגנון הגנטי העומד מאחורי תכונה זו.
את המחקר ביצעו החוקרים על תאי עוגן, תאים אשר מיועדים לפרוץ מבעד קרום בסיס (דבר המדמה פלישה לרקמות סמוכות) אצל תולעת בשם Caenorhabditis elegans. תולעת זו נבחרה מאחר שקל לערוך עליה שינויים גנטיים. המחקר מעלה שכדי שהתאים יוכלו לפלוש לרקמות, הם צריכים להפסיק להתחלק. ברגע שמנעו מהתא לפלוש, הוא התחיל להתחלק שוב.
חשיבות מחקר זה גדולה מאחר שהוא מציע להתמקד תרופתית דווקא בתאים הפולשים ולא בתאים המתחלקים, מאחר שהם אלו שיוצרים את הגרורות וכך מורידים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

תמונת תאיםמחלת הסרטן הינה גורם התמותה הראשון בארץ. בארצות הברית כ-40% יאובחנו כחולים בסרטן במשך חייהם וכ-20% גם ימותו ממנה. בשל סיבה זו וסיבות אחרות מתנהל בתחום מחקר ענף.
ד”ר רביד שטראוסמן (Ravid Straussman) ממכון ויצמן למדע, הינו רופא ובעל תואר Ph.D. הוא טוען שיכול להיות שדווקא תיפקודם של תאי הגוף הבריאים הוא זה שמאפשר את עמידותם של תאי הסרטן לכימותרפיה. במחקר שביצע, הוא גילה שתאים סרטניים הנמצאים לבדם במבחנה ומטופלים בכימותרפיה, רגישים הרבה יותר לכימותרפיה מאשר תאים סרטניים אשר נמצאים בסביבת תאים נורמליים בריאים. בהמשך התברר שבמקרה של תאי העור, מפרישים התאים הבריאים חלבון בשם HGF (Hepatocyte growth factor )אשר מגן על התאים הסרטניים (חלבון אשר משמש, בין השאר, לריפוי של פצעים).
תוצאות ניסוי זה פותחות פתח למחקר בתחום יחסית חדש בחקר הסרטן, מחקר אשר יכול להניב תרופות מתאימות חדשות.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

קצת על תפקידו ומבנהו של חלבון ה-HGF

דוגמת חלבון זוהר
דוגמת חלבון זוהר

אחת הבעיות העיקריות הגורמת לתמותה ממחלת הסרטן הן הגרורות. הסטטיסטיקה מעידה על כך שהן גורמות לכ-90% ממקרי המוות מהמחלה כאשר הדרך בה הן מתפשטות בגוף עדיין איננה ברורה.
לאחרונה, חוקרים מאוניברסיטת ארקנסו (Univ of Arkansas) בראשותה של ד”ר הקטרינה גלנזה (Ekaterina Galanzha) פיתחו דרך לסמן ולעקוב אחרי תאים סרטניים פרטניים כאשר הם נעים בתוך הגוף. שיטתם מבוססת על חלבונים זוהרים אשר משנים את צבעם בתגובה לאור בעל אורך גל מסוים.
שיטה זו כבר יושמה בהצלחה באיתור ומעקב אחר תאים סרטניים בעכבר, כאשר בעזרת צפייה במסך הצליחו החוקרים להדגים את מסלולם של התאים הסרטניים הגרורתיים בדרך להתיישבות ברקמה אחרת מהמיקום הראשוני ממנו יצאו. שיטה זו יכולה לעזור במחקר אודות הסרטן ואז להקל על מציאת פתרונות למנוע את התפשטותו.

 

קישור לידיעה-אתר הידען (ד”ר משה נחמני)

קישור לרשימת הפרסומים של ד”ר הקטרינה גלנזה

בדיקת דםכיום, על מנת לגלות תהליכים סרטניים או טרום סרטניים בגופנו, יש צורך בבדיקות עם קרינה או בדיקות יקרות ולא נעימות אחרות. לאחרונה, מספר חוקרים מאוניברסיטת ברדפורד, בראשותה של פרופ’ דיאנה אנדרסון (.Anderson, D), פיתחו בדיקת דם פשוטה אשר יכולה לשלול קיומו של סרטן במטופלים המציגים תסמינים מסוימים.
שמה של הבדיקה החדשה היא LGS) Lymphocyte Genome Sensitivity), בעברית “רגישות הגנום של לימפוציט” והיא בוחנת את הנזק שנגרם ל-DNA של תאי דם לבנים בעקבות הקרנה של קרינה על-סגולה. החוקרים גילו שה-DNA של תאי דם לבנים שברירי יותר כאשר הם נלחמים בסרטן, זאת מהסיבה שהם תחת מצב של עקה. קרינה על-סגולה חושפת אותם לעקה נוספת ואז יכולה להבדיל בין תאי דם לבנים במצב עקה, משמע נלחמים במצב סרטני או טרום סרטני לבין תאי דם לבנים שאינם תחת מצב עקה.
בדיקת הדם הפיקה תוצאות מרשימות מתוך דגימות דם של חולים במלנומה, סרטן המעי וסרטן הריאות והצליחה להבדיל בין חולים בסרטן, חולים במצב טרום-סרטני וחולים בריאים. יש צורך בהוכחות לגבי סוגי סרטן אחרים, חלקם קשים לגילוי ובקבוצות מחקר וביקורת גדולות יותר, אך בהחלט מדובר בכלי איבחוני שיכול להיות שימושי בעתיד.

 
קישור לידיעה-אתר הידען

קישור למאמר המקורי-Pubmed

הטלאי הצהובמחקרים רבים אשר נערכים בעולם מתמקדים בחוויות שאנשים חווים, כמו למשל טראומות, לסיכויי תחלואה בהמשך החיים. מחקר כזה, אשר נערך באוניברסיטת חיפה בראשותה של ד”ר נעמי וין-רביב מבית הספר לבריאות הציבור בדק את הקשר בין פוסט טראומה אשר נגרמה בשל אירועי השואה לבין תחלואה בסרטן השד אצל ניצולות שואה.
מחקר קודם בעניין, אותו גם ערכה ד”ר וין-רביב, מצא ששיעור התחלואה בסרטן אצל ניצולי שואה הינו גבוה יותר באופן מובהק מכאלו שעלו ארצה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה. במחקר הנוכחי נבדקה בקרב קבוצת המחקר וקבוצת הביקורת האם לקו בפוסט טראומה בשל אירועי השואה (תוך שלילת פוסט טראומה מאירועים שקרו לאחר מלחמת העולם השנייה). כמו כן נבדקה רמת הרעב אותו חוו הניצולות, זאת על פי מספר מדדים- חלקן אוביקטיבים וחלקן סוביקטיבים.
תוצאות המחקר הראו שאכן קיים קשר בין הניצולות שחוו פוסט טראומה לבין התחלואה בסרטן, אך החשיפה לרעב הינו משתנה אשר משפיע על קשר זה (משתנה מתערב). במילים אחרות, תסמונת הפוסט טראומה מהווה גורם סיכון ללקות בסרטן השד רק כאשר קיים כבר גורם סיכון מוכר אחר כמו רעב.
מחקר זה פותח פתח למחקרים נוספים לשם הבנת הקשרים בין חוויות שעובר האדם- נפשיות וגופניות- לבין סיכויי התחלואה שלו בעתיד.

 

קישור לידיעה-אוניברסיטת חיפה

מהי הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית?

תאי דם
התמונה עוצבה בידי Dejan C. Bockovic

לוקמיה לימפוציטית היא סרטן הדם, מצב שבו כדוריות דם לבנות מתרבות ללא אבחנה.
הסיבה למחלה היא גן בשםRUNX1 אשר עובר מוטציה והופך לאונקוגן (גן מקדם סרטן) ואז החלבון שהוא מייצר אשר מניע גנים אחרים, גורם לייצור תאי דם סרטניים.
מדענים במכון וייצמן גילו שברבע ממקרי הלוקמיה מתרחש תהליך שבו דווקא הגן השני, הנורמלי, אשר נמצא על הכרומוזום הנגדי, הוא זה אשר משאיר את התא הסרטני בחיים ומקדם את אופיו ההרסני.
במהלך המחקר השתיקו המדענים את הגן התקין ואז הדבר גרם למותו של התא הסרטני. מאידך כאשר הגן התקין נשאר בתא, הצליחו התאים להתחמק מתהליך של “אפופטוזיס”, מוות תאי.
גילוי תלות הגן האונקוגן בגן הנורמלי הינה פריצת דרך משמעותית בתחום חקר הלוקמיה. גילוי זה יכול להביא בעתיד לפיתוח של שיטות ותרופות חדשות, אשר דווקא עובדות על הגן התקין ואז ממיתות את התאים הסרטניים.

 

קישור לידיעה-אתר הידען

על הלוקמיה וסוגיה

אטומיםתאי הסרטן גדלים מהר יותר מתאים רגילים ולכן סופגים יותר חומרי מזון אליהם. פריצת דרך, אשר מנצלת תכונה זו, הושגה על-ידי מדענים מאוניברסיטת מיזורי בראשותו של פרדריק הוטורן.
השיטה החדשה נקראת (BNCT -Boron Neutron Capture Therapy) והרעיון אשר עומד מאחוריה הוא להחדיר נויטרונים לכודים של בור לתוך התאים הסרטניים ואז לגרום להם להתפרק תוך שחרור ליתיום, הליום ואנרגיה. התפרקות זו הורסת רק את התאים הסרטניים ולא את התאים הרגילים ולכן היא נעדרת תופעות לוואי כמו טיפולי הכימותרפיה והרדיותרפיה הקיימים כיום.
הטכניקה נוסתה בהצלחה על עכברים והשלב כרגע הוא ניסויים על בעלי חיים גדולים יותר. לאחר מכן אפשר יהיה לקיים ניסויים גם בבני אדם בעזרת המימון אשר יעזור לבניית הציוד המתאים להקרנות מסוג זה.