האדם הוא יצור חקרני מטבעו. איזורים רבים על-פני כדור הארץ וגם בחלל נחקרו, אך ישנו איזור בלתי ידוע, על פני כדור הארץ, שכמעט לא נחקר- הכוונה היא למעמקי האוקיינוסים. ליל המדענים הקרוב (18/9) יתעסק בחקר הים והמים ולהלן קצת על תהומות האוקיינוסים העמוקות בעולם.
האזורים ההאדליים (Hadal zone ; על שם האדס, אל השאול) הם האיזורים באוקיינוסים אשר נמצאים בעומק של מעל שישה קילומטרים וכמעט מעולם לא היו שם אנשים לחקור אותם. התהומות העמוקות הללו, כ-14 במספרן (שמות התהומות, מהעמוקה ביותר ועד הרדודה ביותר- מריאנה, טונגה, קוריל-קמצ’טקה, הפיליפנים, קרמדק, איזו בונין, סנדוויץ’ דרומי, יפן, פוארטו ריקו, פרו-צ’ילה, אלאוטי, סונדה, קיימן ומרכז אמריקה) נמצאות ברובן באוקינוס השקט ושטחן הכולל כמעט כשטח אוסטרליה. הן יכולות לטמון בחובן תשובות להיווצרות רעידות האדמה הגורמות לצונמי, להביא לחקר יצורים חדשים אשר יכולים לספק לאנושות תרופות חדשות ואף לענות על שאלת מוצא החיים (אשר חלק מהמדענים טוענים שהתחילו שם). הבעיה היא שצלילה של צוללות, רובוטיות או מאויישות, לעומק של מעל שישה קילומטרים, אל האיזורים ההאדליים, היא מבצע יקר ומסובך, בין השאר בגלל הלחץ האדיר השורר באיזורים אלו.
הנקודה הכי עמוקה בעולם נקראת “שקע צ’לנג’ר” (Challenger Dip) שבתהום “מריאנה” על-יד חופי גואם (אי במערב האוקיינוס השקט מקבוצת איי מריאנה). עומקו של שקע זה הוא 10,989 מטרים. אל הנקודה הזו הגיעו בשנת 1960 דון וולש וז’ק פיקארד מחיל הים האמריקאי. הם עשו זאת בפעמון צלילה שנקרא Trieste. מאז ביקרו שם צוללת יפנית (קאיקו בשנת 1995), צוללת בשם נראוס (בשנת 2009 ; צוללת זו טבעה לאחרונה בעת צלילה אל תהום קרמדק באוקיינוס השקט, תהום שעומקה יותר מ-10 קילומטרים) וג’יימס קמרון, קולנוען (טיטניק, אווטאר) ואיש הרפתקאות, אשר צלל לשם בעזרת הצוללת הפרטית שלו (Deepsea Challenger בשנת 2013).
שקע צ’לנג’ר הוא אולי הנקודה העמוקה ביותר, אך לא בהכרח המעניינת ביותר. החוקרים מתעניינים יותר בשוליים ובמדרונות של האזורים ההאדליים, שם כנראה קיימים אחדים מבעלי החיים המסקנים ביותר שטרם פגשה האנושות. דגים רגילים אינם מסוגלים לחיות בעומקים כאלו, סרטנים וחסילונים יכולים להגיע עד לעומק של 8,000 מטרים (למרות שיש טענות שאף יותר עמוק מכך) וכנראה שקיימים בתוכם מנגנונים אשר מאפשרים להם לשרוד את הלחץ הגדול. לאיזורים אלו כמובן לא מגיע אור ולכן אספקת האנרגיה של היצורים שנמצאים שם לא יכולה להתבסס על אור, אלא על מקורות אחרים. תהום קרמדק, תהום ליד חופי ניו זילנד היא, לטענת חוקרים רבים, המקום בו מתרכזים בעלי חיים מוזרים רבים בגלל ריבוי האורגנזמים מעליה ולכן היא יעד מחקר מבוקש.
מעבר לביולוגיים הימיים, גאולוגים ימיים מתענינים בתופעות שונות באיזורים ההאדליים, ביניהן למשל תופעת הסרפנטיניזציה (serpentinization), תגובה כימית בין מים לסוג מסוים של סלעים, אשר מהווה גורם מאזן בין היווצרות של לוחות טקטוניים (הלוחות מהם מורכב קרום כדור הארץ) לבין הריסתם. תגובה זו יכולה לשחרר חומרים חיוניים להיווצרות חיים ולכן יכול להיות שבעקבותיה התחילו החיים על פני כדור הארץ.
המירוץ לכיבוש האיזורים ההאדליים מתחזק, כאשר התכנונים העתידניים מתמקדים בעיקר במשלוח של צוללות בלתי מאויישות אשר יוכלו לרדת למעמקים כאלו, אם כי מימון פרוייקטים אלו נתקל בקשיים לא מעטים. הטכנולוגיה קיימת ומשתפרת וכעת נשאר לאדם לגלות את הסודות הטומנים בתוכם המקומות החשוכים והמרתקים הללו, אי שם מטרים רבים מתחת לאוקיינוסים שלנו.
הכתבה מבוססת על כתבתו של מרק שרופ בגיליון סיינטיפיק אמריקן ישראל (גיליון אוגוסט-ספטמבר, ע”מ 52-59) ובאישור סיינטפיק אמריקן ישראל.
קישור לכתבה – אתר סיינטיפק אמריקן ישראל
מהם האיזורים ההאדליים?
קצת על תהום מריאנה
אוטיזם (תסמונת קנר) הינה לקות התפתחותית אשר נמצאת על פני ספקטרום והסיבה לה, לפי סברת החוקרים, הינה תורשתית ומולדת. התסמונת מאופיינת, בין השאר, בהפרעה בדיבור, בהתנהגויות חזרתיות, בקושי ביצירת קשרים חברתיים ובנטייה להתבודד. מחקרים קודמים קישרו את האוטיזם עם מבנה מוחי בשם אמיגדלה (amygdala), אשר תפקידו קשור בויסות רגשות ובהתנהגות חברתית. כעת מחקר חדש, אשר נעשה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), שופך אור נוסף על הסיבה לאוטיזם.
