לתאי דם לבנים מסוימים יש יכולת לצאת מתוך כלי הדם ולהגיע אל הרקמה המודלקת מתחתם. הם יודעים היכן לצאת ואיך להגיע בעזרת מעיין “תמרורי יציאה”, שהם אותות כימיים שמסמנים את מקום המעבר דרך דפנות כלי הדם אל הרקמה הפגועה.
את האותות הכימיים הללו, שהם מוליקולות הקרויות כימוקינים, משחררים תאי האפיתל, התאים שמרפדים את כלי הדם מבפנים. את אותם כימוקינים מאתרים תאי הדם הלבנות בעזרת עשרות רגליים קטנים שיש להם ושבעזרתם הם זוחלים על הדופן הפנימית של כלי הדם.
במחקר חדש של מכון וייצמן התברר שחלק מהתאי האנדותל בדפנות כלי הדם, אשר שאחראיים להשארת האותות הכימיים, לא מציגים את הכימוקינים החוצה אלא משאירים אותם בתוך התא, כך שהתא הלבן צריך להחדיר את רגליו לתוך התא על מנת לקלוט את הסימן ולצורך כך הוא צריך להיות תא חיסון שעבר “הכשרה” לגילוי פתוגניים בבלוטות הלימפה.
כך דואגים תאי האפיתל שרק תאים לבנים “מאומנים” במציאת פתוגניים יעברו את הדופן.