הקורונה נכנסה לחיינו לפני מספר שנים וכעת מתחילים להצטבר העדויות לגבי השפעותיה של המחלה לטווח הארוך בקרב אלו שלקו בה. הסקר האחרון של ממשלת ארה”ב שנערך באוקטובר טוען שכ-7% מכלל האמריקנים המבוגרים סובלים כרגע מ-COVID ארוך, עם תסמינים שנמשכו 3 חודשים או יותר. יותר מרבע אומרים שמצבם חמור מספיק כדי להגביל משמעותית את הפעילות היומיומית שלהם, ולמרות שמצב זה מעמיס רבות על מערכת הבריאות וגם על הכלכלה, הבעיה רק בקושי מתחילה למשוך את תשומת לבם של המעסיקים, מערכת הבריאות וקובעי המדיניות.
הלוקים בתסמונת מתארים שלל בעיות מתמשכות. עייפות קיצונית, ערפל מוחי, בעיות קוגניטיביות וקוצר נשימה הן בין התלונות השכיחות ביותר. לרבים יש גם תסמינים המחמירים באופן משמעותי אפילו לאחר מאמץ גופני או נפשי קל. לפי המחקרים, נשים נוטות כמעט פי שניים לחלות יותר מגברים בקוביד ארוך. לאנשים המתמודדים כבר עם מחלות כרוניות קודמות, התוספת הזו איננה פשוטה. הגילאים שבהם נמצאים חולים בלונג קוביד הם דווקא אנשים בגילאי 40-49 ואף למטה מכך – אנשים בשיא יכולת עבודתם. רבים מהאנשים הללו אינם עובדים, אינם מרוויחים כסף והכי קשה, רבים מהם לא יודעים מתי ואם מצבם הולך להשתפר.
למרות כל הנתונים הללו, המחקר בתחום הלונג קוביד רק מתחיל ונראה שכמות האנרגיה והזמן שמוקדשים לזה פחותה בהרבה ממה שצריך. במחקרי אורך נראה שהתסמינים הקלים יותר נפתרים לאחר בערך 4 עד 6 שבועות. תסמינים אחרים יכולים לעבור לאחר כחצי שנה, אבל יש תסמינים שנמשכים גם לאחר מכן ללא מגמת שיפור. לכן, מעבר לחיסון, שהפחית את השכיחות ואת הכמות הכוללת של תסמונת לונג קוביד, חשוב גם להתארגן ברמת מערכות הבריאות והקהילה להתמודדות עם אתגר זה ולאמץ דרכים חדשות על מנת לשפר את איכות חייהם של הלוקים בתסמונת הלונג קוביד.
האבחון בעזרת סריקת MRI הינו כר פורה למחקר. ככל שעוברות השנים, כך מומצאים סוגי רצפים ופרוטוקולים חדשים, ואליהם מצטרפים השיפורים בתוכנה וחומרה- אפשר למשל לראות את ההתפתחות הגדולה בשנים האחרונות בתחום הדימות הקרדיו-וסקולרי, דימות המעי, דימות המוח ועוד. נכון לאחרי אמצע שנת 2022, הצטרפו סריקות, רצפים ופרוטוקולים חדשים של MRI ואילו מאפשרים ביצוע סריקות מיוחדות באיכות טובה מבעבר. מבחר מהן נציג בכתבה זו ובכתבות נוספות בהמשך:
MRI Sialography– סריקת MRI להדגמת בלוטות רוק
סריקת MRI סיאלוגרפיה (Sialography) היא סריקה הבודקת את בלוטות הרוק – במיוחד את בלוטות הפרוטיס, הממוקמות קדמית לאוזן. היא יכולה להוות בדיקת השלמה לבדיקות אחרות המבוצעות לבלוטות הרוק כמו אולטרסאונד, סיאלוגרפיה בעזרת רנטגן, סיאלוגרפיה תחת שיקוף עם חומר ניגוד מתאים ו-CT סיאלוגרפיה. גם בעבר היה אפשר כמובן לבצע סריקת MRI לאזור בלוטות הרוק, אך המצאת סוגי רצפים חדשים הפכו את הבדיקה כיום, לבדיקה רגישה ואמינה למדי להערכת בלוטות הרוק. במהלך הבדיקה כיום אנחנו מבצעים שימוש ברצפים בשכלול T2 (כמו לדוגמה RARE, CISS, FISP- אלו רצפים שגם משמשים בסריקות MRCP ו-MR Urography). הרצפים הללו מבהירים את הנוזל הנמצא בבלוטה ומדגימים את הצינורות בצורה טובה, ללא צורך בהזרקת חומר ניגוד (אם כי הזרקת חומר ניגוד רק משפרת את התמונה).
ההתוויות לביצוע סריקת MRI סיאלוגרפיה הן למשל במקרה של סיאלוליתאזיס (Sialolithiasis – מחלה כרונית בה אבן נוצרת בצינורית הפרשת הרוק וגורמת לדלקות חוזרות של בלוטות הרוק), חסימה של צינור הרוק, בזיהוי סיבה לסיאלאדניטיס (Sialadenitis- דלקת של בלוטות הרוק הגורמת להיצרות תעלות הרוק) ובחשד לסיאלקטזיס ( Sialoangiectasis- הרחבת צינורות הרוק), דבר הנגרם בשל זיהום או הרס בלוטת הרוק בעקבות דלקות כרוניות ומחלות אוטואימוניות.
יתרונות MRI סיאלוגרפיה הם רכישה מהירה יחסית של התמונה, הליך לא פולשני, הערכה אפשרית של בלוטות אחרות באזור, רזולוציה מרחבית טובה ומנח נוח של הנבדק. כמו כן, אין חשיפה לקרינת רנטגן ואין צורך להשתמש בצינורית כפי שעושים בסיאלוגרפיה קונבנציונלית או תחת שיקוף.
חסרונות MRI סיאלוגרפיה הם בגדול התוויות נגד כלליות לגבי ביצוע MRI כמו קוצבי לב, שתלים, בדיקה היכולה לגרום לקלאוסטרופוביה, והימצאות סתימות שיניים, שתלים וגשרים שיכולים לפגוע באיכות הבדיקה. כמו כן ניתן בסריקה זו להדגים רק ענפים מסדר ראשון ושני של תעלות הרוק.
בדיקה זו נועדה לשמש במקורה לדימות עצבים היקפיים (עצבים פריפריים). היא מעריכה הפרעות עצביות היקפיות וגם מאתרת ומדרגת פציעות עצביות. המידע החזותי של המיקום וההיקף המדויקים של הפרעות עצביות המסופק על ידי MRN הופך אותו לכלי רב עוצמה העוזר לרופאים ומנתחים להגיע לאבחנה מדויקת ולהחליט על טיפול רפואי או כירורגי נוסף. שיפורי רצפים בשנים האחרונות הביאו ליכולת לבצע בדיקה זו בצורה הרבה יותר אמינה מבעבר.
אפשר לבצע את הבדיקה בכל מקום שבו ישנם עצבים היקפים כמו אזור הכתף, הצוואר והחזה (ברכיאל פלקסוס), סאקרל פלקסוס (מהווה חלק ממקלעת הלומבו-סקרל הגדולה יותר, מספקת עצבים מוטוריים ותחושתיים לירך האחורית, רוב הרגל התחתונה, כף הרגל כולה וחלק מהאגן), עצבי שורש כף היד, עצבי שורש כף הרגל ועוד. בדיקת MRN גם טובה להדגמת העצבים הקרניאליים (12 עצבי הגולגולת)- למשל לשם הדגמת העצב המשולש (Nervus trigeminus) והיא אפשרית גם לשימושים נוספים.
אחד מסוגי הפרוטוקולים המשומשים בבדיקה זו הוא סקן ה-TrueFISP כפי שנקרא אצל סימנס (או Fiesta אצל GE ו- balancedFFEבפיליפס).
אפשר לקרוא עוד על הבדיקה הזו בקישור הזה באתר סימנס
Glutamate Chemical Exchange Saturation Transfer (GluCEST) MRI– סריקה לאבחון אנצפליטיס (דלקת במוח)
אנצפליטיס הינה מחלה דלקתית נפוצה של מערכת העצבים המרכזית המסכנת את בריאות האדם בשל היעדר שיטות אבחון יעילות, מה שמוביל לשיעור גבוה של אבחון שגוי ותמותה. חומצה גלוטמית (מכונה גם גלוטמט; אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע) מעורבת באופן הדוק בהפעלת תאים בשם מיקרוגלייה (Microglia – סוג של תאי גלייה, תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים) והפעלת תאים אלו משמשת כשחקן מפתח בדלקת המוח.
סריקת MRI בשם GluCEST (glutamate chemical exchange saturation transfer) היא בדיקה חדשה אשר יכולה לשמש לאבחון מוקדם של דלקת המוח בעזרת איתור ריכוז הגלוטמט. אזורי דלקת במוח הדגימו אות GluCEST אינטנסיבי במיוחד בגלל הימצאות ריכוזים גבוהים של גלוטמט שם, כאשר לאחר טיפול באימונוגלובולינים תוך-ורידי, אות זה ירד בעקבות שיפור במצב הדלקת.
לסיכום, גלוטמט ממלא תפקיד בדלקת המוח, ולסיגנל בדיקת GluCEST יש פוטנציאל להוות סמן ביולוגי של הדמיה בחי (in vivo) לאבחון מוקדם של דלקת המוח.
במהלך השנים נוצרו טכניקות ופרוטוקולים רבים אחרים ומעניינים אשר משפרים את הדימות ויכולת האבחון. אפשר למשל להזכיר את סריקת ה-MR Elastography, טכניקה לא פולשנית אשר נועדה להעריך את הנוקשות של רקמות רכות. טכניקה זו יכולה להתבצע בכל סריקת MRI, כמו סריקת MRI כבד על מנת להגדיר את רמת הפיברוזיס שבו. אפשר גם להזכיר את ההתפתחות הרבה בתחום רצפי הדיפוזיה ב-MRI, המאפשרים כיום איתור פתולוגיות בצורה מדויקת הרבה יותר מבעבר בשלל איברים בגוף.
לסיכום, ההתפתחויות בתחום ה-MRI בשנים האחרונות רבות והמחקר לכיוון התפתחויות ושיפורים נוספים בתחומי החומרה, התוכנה, הפרוטוקולים והדימות מתרחש כל הזמן על מנת להמשיך את אחת המהפכות הגדולות בתחום הדימות הרפואי והמחקר ברפואה. נשתדל לעדכן אתכם גם בעתיד בהתפתחויות הרבות בתחום.
thiomargarita magnifica- credit: Pierre Yves Pascal, Susan Brand
חיידקים הם בדרך כלל יצורים קטנים מאוד ולרוב לא ניתן לראות אותם אלא בעזרת מיקרוסקופ אור. מאידך לאחרונה גילו מדענים בביצות המנגרובים של גוואדלופ, בים הקריבי, חיידקים בגודל ענק, אשר אפשר לראות אותם גם בעין בלתי מזויינת. גודל החיידקים הללו, Thiomargarita magnifica שמם, יכול באותן הביצות, בשונה ממקומות אחרים בהם התגלו חיידקים אלו, להגיע עד לגודל של שני סנטימטרים! (פי אלפים ממה שהיה ידוע עד כה לגבי אפשרות גודלו של תא חיידקי – אורך חיידק טיפוסי מגיע ל-2 מיקרומטרים, 0.002 מילימטרים).
גודל שכזה מקשה על מעבר החומרים בצורה מספיק מהירה בתוך התא ולכן את רוב נפח התא תופס שק גדול מלא נוזל וכך מקטין את שטח התא הפעיל. עוד מאפיין של חיידק זה הוא גנום בגודל פי שלושה מכמות הגנום של חיידק ממוצע. גנום זה, בשונה מחיידקים אחרים, עטוף קרום, בדומה לגרעין תא של יצורים מפותחים יותר, כדוגמתנו.
גילוי זה מעורר עניין רב באשר למיקום חיידקים אלו בעץ האבולוציה ומחקרים נוספים יכולים לתרום רבות על הדרך שבה התפתחו החיים הרב-תאיים.
להלן רשימת ספרי עיון מומלצים מטעם אתר “חדשות המדע” לשנת 2022:
האמת המפתיעה על בעלי חיים” / לוסי קוק (בהוצאת מודן)
הספר “האמת המפתיעה על בעלי חיים”, שנכתב בידי לוסי קוק, זואולוגית בריטית, מפיקה ומגישה של סרטי טבע דוקומנטריים, הוא ספר יוצא דופן בנוף ספרי העיון. הספר מתמקד, בכל פרק, בבעל חיים אחר ומנפץ מיתוסים הקשורים אליהם, אך מעבר לכך הספר מספר סיפורים רבים, מעניינים מאוד, על הבסיס להתנהגות בעלי החיים ואת ההיגיון האבולוציוני מאחוריהם.
בספר, המרתק במרבית עמודיו, נסקרים הצלופח, העצלן, הצבוע, הנשר, העטלף, הצפרדע, החסידה, ההיפופוטם, האייל הקורא, הפנדה, הפינגווין והשימפנזה. בכל פרק מתגלים עלילות המחקר ההיסטורי על כל בעל חיים, המיתוסים שקשורים אליהם ואפיוני התנהגותם בטבע.
ציון הספר- 9.2
וירוס- עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918- ג’ינה קולטה (בהוצאת מטר)
הספר “וירוס” הוא ספר אשר מתאר את עלילותיה של מגיפת השפעת של שנת 1918, מגיפה שקטלה מיליונים רבים של בני אדם, ואת הניסויים של המדענים לאתר את המבנה הגנטי של הווירוס הספציפי מתוך דגימות ריאותיהם של אנשים שנפטרו מהמחלה ונקברו במקומות קפואים או מתוך דגימות ששומרו בבתי החולים.
בספר משולבות ביד אמן סיפורים על הגיבורים והגיבורות של תחום המחקר הזה, רובם נחלו כישלונות. מסופר על מחלות שפעת קודמות (השפעת של שנת 1890) ומאוחרות יותר (כמו שפעת העופות, שפעת החזירים), מסופר על המאמצים להבין מדוע הווירוס הספציפי הזה היה כה קטלני והקשר שלו לדלקת המוח הלתרגית. כמו כן מתוארים הניסיונות להבין למה וירוס זה גבה קורבנות דווקא בקרב הצעירים הבריאים בני ה-20 עד 40 וההשערות אליהן הגיעו די מעניינות.
הספר, פרי עטה של עיתונאית מדע של הניו-יורק טיימס, ג’ינה קולטה, מציג עבודה מרתקת, אשר מתקשרת מאוד גם לימי הקורונה של תקופתנו ולדיונים בקשר לחיסוני הקורונה (שמאוד מזכירים את המתואר בספר בהקשר למה שקרה לאורך השנים בהקשר של מגיפת השפעת). התרגום לעברית הינו פחות טוב ורצוף טעויות וזו הסיבה להורדת הציון.
ציון הספר- 9.1
המבנה של מהפכות מדעיות- תומאס קון (בהוצאת ידיעות ספרים)
לעיתים אנחנו ממליצים כאן גם על קלאסיקות ולא רק על ספרים חדשים והספר “המבנה של מהפכות מדעיות” של תומאס קון בהחלט ראוי להמלצה. הספר, שיצא לאור לראשונה בשנת 1962, הוא ספר בתחום ההיסטוריה ואולי גם על גבול הפילוסופיה (אם כי יש לציין שיש בו מעט רעיונות פילוסופים) של המדע. זהו ספר, שלמרות היותו ספר טקסט, פרץ גבולות הרבה מעבר לאותם החוגים שהיו אמורים להתעניין בו. בספר מציג קון תיאוריה הסותרת את ההנחה שמדע מתקדם באופן הצטברותי וטוען שהמדע מתקדם בצורה של מהפכות, כאשר ביניהן תקופות של מדע תקני. הספר לא מסובך לקריאה, מובן גם להדיוטים ודי מעניין. התרגום בעברית של יהודה מלצר בהחלט עושה לו חסד, ואם אתם מתעניינים במדע ובמיוחד בהיסטוריה של המדע, סיכוי טוב שתהנו.
ציון הספר – 8.6
לוחמות המוסד- מיכאל בר זוהר ניסים משעל (בהוצאת ידיעות ספרים)
הספר “לוחמות המוסד”, של מיכאל בר זוהר וניסים משעל, הוא אמנם לא ספר מדע, אך עדיין נחשב ספר עיון לכל דבר. זהו ספר על ההיסטוריה של לוחמות המוסד מלפני הקמת המדינה ועד לתקופתנו שלנו. הוא מציג את הגיבורות הגדולות של המוסד לאורך השנים כמו סילביה רפאל, אריקה מרי צמברס שפוצצה בשלט רחוק את מכוניתו של עלי חסן סלאמה, שריל בנטוב שפיתתה את מרדכי ואנונו ועוד רבות. כיום לוחמות המוסד משתתפות בכל המבצעים של המוסד ובכל התפקידים בהם משתתפים גברים ודווקא השילוב בין לוחמות ללוחמים יוצר שיתוף פעולה משתלם.
הספר מספק הצצה נוספת, כמו הספרים האחרים בסדרה, לתוך עולם הביון של ישראל והעולם, הכל בשפה ציורית ונעימה לקריאה, וחושף את פרשיות הריגול המעניינות, בהן השתתפו גם לוחמות.
הכלב הוא ידידו הטוב של האדם, אבל לא תמיד אנחנו מבינים מה הוא מרגיש. בשנים האחרונות התפתחה הבינה המלאכותית בצעדי ענק ומוצר חדש, אשר התחיל להיות משווק בארצות הברית, בעצם משלב הבנה של אופי נביחות הכלב עם בינה מלאכותית- זאת במטרה להבין מהו המצב הרגשי של הכלב.
המוצר הוא קולר כלב, אותו משווקת חברת Petpuls Labs, אשר משתמש באלגוריתם ובמסד נתונים (מה שנקרא בבינה מלאכותית “למידה מונחית”- Supervised learning) על מנת לזהות חמישה מצבים רגשיים של הכלב- שמחה, חרדה, כעס, עצבות ורגיעה- הכל לפי נביחותיו. מסד הנתונים מורכב מיותר מעשרת אלפים דגימות של נביחות שקודדו מ- 50 גזעי כלבים שונים, בארבעה גדלים שונים. המידע משודר לאפליקציה מותאמת ומאפשר לבעל הכלב להבין טוב יותר את כלבו.
המוצר זכה לתואר “המוצר הטוב ביותר” בתערוכת CES (Consumer Electronics Show- התערוכה הבינלאומית של אלקטרוניקה לצרכנים) ומטרתו להעניק מימד עומק נוסף בקשר בין בעלי הכלבים לכלבים ולהפחית את נטישת הכלבים בגלל חוסר תקשורת.
אמנם אנחנו כרגע בתקופת החורף, אך אנחנו בהחלט נהנים גם מימי שמש נעימים, אותם כדאי לנצל לטיולים ובכלל לשהות בשמש במידה הנכונה, בגלל היתרונות הרבים הטמונים בחשיפה זו. השפעה אחרת של אור השמש, הגברת התשוקה המינית, הוסברה במחקר חדש בהובלת הדוקטורנטית רומה פאריק ואשחר שורק מהמעבדה של פרופ’ כרמית לוי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. התגלית פורסמה ככתבת שער בכתב העת היוקרתי Cell Reports.
מחקרים קודמים גילו כבר שקרינה על-סגולה מהשמש מגבירה את רמות הטסטוסטרון בקרב גברים אלא שהמנגנון האחראי על הוויסות הזה לא היה ידוע. המחקר החדש הצליח להבין טוב יותר את המנגנון. במחקר חשפו חיות לקרינה על-סגולית מסוג B (UVB- קרני שמש באורכי גל של 320 עד 400 ננומטר) וראו שהחשיפה העלתה את רמות ההורמונים המיניים וגרמה ליותר משיכה מינית. בשלב השני הסירו מעור החיות את חלבון p53 , חלבון אשר אחראי על זיהוי נזקי הדנ”א ועל הפעלת מערכת הפיגמנטציה של העור בזמן חשיפה לשמש. הסרה זו ביטלה את ההשפעה של הקרינה העל-סגולית על המיניות וכך היה ברור שהחשיפה לקרינה דרך העור היא זו שהביאה לשינויים ההורמונליים, הפיזיולוגיים וההתנהגותיים המיניים שנצפו. השלב השלישי כלל מחקר על בני אדם, בו נחשפו הנבדקים ל-UVB ואז הועברו להם שאלונים שאכן איתרו עלייה בתשוקה הרומנטית (כאשר הגברים העידו גם על עלייה ברמות האגרסיביות).
חשיפה לשמש צריכה כמובן להיעשות בצורה מבוקרת, כיוון שיש לה גם השפעות שליליות על גופנו, אך מחקר זה יכול לפתוח פתח לטיפולים בהפרעות מיניות שמקורן הורמונלי באמצעות הקרנת UVB.
חלק ניכר מפניות לרופאים נגרמות בשל תופעות גופניות שאין להם ממש הסבר. לעיתים גם מדדי הבדיקות מראים שקיימת בעיה, אלא שלא מוצאים את הסיבה. הרופאים קוראים למצבים כאלו “השפעות פסיכוסומטיות”, הדבר למשל הוכח על-ידי אפקט הפלסבו וישנה ממש רפואה שלמה המתעסקת בכך- הרפואה הפסיכוסומטית (Psychosomatic medicine). השאלה הגדולה היא האם באמת המוח, בעזרת מחשבות או פעילות מוחית אחרת, יכול לגרום לנו למחלה?
לאחרונה פורסם בכתב העת היוקרתי Cell, מאמר של קבוצת חוקרות בראשותה של פרופ’ אסיה רולס ובהובלת הדוקטורנטית תמר קורן מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, בשיתוף פרופ׳ קובי רוזנבלום מאוניברסיטת חיפה, אשר משער שהמוח אכן יכול לייצר זיכרון של מחלה ממשית. המחקר, שנעשה על עכברים, התמקד באיזור במוח שקרוי “אינסולה” (Insula – איזור בקליפת המוח המכונה גם קורטקס אינסולרי או אונה אינסולרית) ובקשר שלו למחלות מעי. האינסולה נבחרה מאחר שהיא עוסקת בפרשנות ותפיסה של אירועים ומצבים גופניים ונפשיים פנימיים ובהם טמפרטורת הגוף, נשימה, קצב הלב, כאב ורעב. המעי נבחר בשל העצבים הרבים בו.
במחקר התברר שהאינסולה שומרת מידע על המצב החיסוני של הגוף- למשל במקרה של דלקת במעי, האינסולה צוברת מידע רב על הדינמיקה של הדלקת וזוכרת אותו. יותר מכך, בהפעלה יזומה של אותו איזור באינסולה, שהופעל על ידי הדלקת בעבר, אפשר לייצר דלקת חדשה (מדובר בסוג של זיכרון, כי המניפולציה הזאת עובדת רק לאחר אירוע חיסוני כלשהו)- מכאן שלא רק המערכת החיסונית זוכרת את מאפייניו של הפולש אל הגוף ושומרת אותם בתאי זיכרון משלה, אלא דבר זה קיים גם במוח. בעצם קבוצות נוירונים במוח יכולות לזכור מידע הקשור למערכת החיסון ואז, כשהגוף מותקף, נחלץ המוח לעזרת מערכת החיסון ומסייע לה בתגובתה. הסיבה לקשר הפסיכוסומטי, לפחות ממה שאני מבינים כיום, היא שכל מחשבה או רגש היא בעלת ביטוי בפעילות מוחית. זיכרונות מתבטאים בקשרים בין קבוצות נוירונים שיורים יחד, ולכן נוצר כאן אפקט מוחי- פסיכו, שבא לידי ביטוי סומטי- דלקת. כמו כל התניה פבלובית, מודעת או לא, אפשר לשער בזהירות רבה, שעצם הזיכרון של פקטור אחד, למשל חוויה שקשורה בזמן שבו נחוותה הדלקת המקורית, יכולה לעורר את החלק המקושר לזיכרון- הדלקת וכתוצאה מכך לשלוח תאי מערכת חיסון כדי להתגונן, כפי שהיה צריך בזמן התגובה המקורית- וכך לגרום לדלקת אוטואימונית (כפי שמופיע למשל במחלת הקרוהן או הקוליטיס).
מגבלות המחקר הן שהוא נעשה על עכברים ולכן יש להיזהר בפרשנויות שלו, אבל בהקשר הפסיכוסומטי, יש כאן פוטנציאל קליני לטיפול במחלות דלקתיות כרוניות. החוקרים הראו אצל העכברים, שבאמצעות מניפולציה על האינסולה, אפשר לא רק ליזום ולהאיץ תגובות חיסוניות אלא גם להאט ולשכך אותן, ואז להפחית דלקתיות במעי.
לחץ דם גבוה הוא אחד מהבעיות הבריאותיות השכיחות ביותר, במיוחד בגיל המבוגר. המחלה הכרונית, המכונה גם “הרוצח השקט” (מכיוון שהאדם הסובל ממנה מתקשה לאתר אותה בשל היעדר תסמינים) גורמת במהלך הזמן לפגיעות בכלי דם של רקמות רגישות כגון הלב, העיניים, ורקמת העצבים במוח. מהסיבה הזו לחץ דם גבוה הוא אחד מגורמי הסיכון להתקף לב, לאי-ספיקת לב, למפרצות ולמחלת כליות כרונית.
מאידך, יש חיות שלחץ דם גבוה הוא דבר הכרחי להישרדותם, כמו למשל הג’ירפה. על מנת להזרים את הדם במעלה צווארה הארוך, הג’ירפה חייבת להיות בעלת לחץ דם גבוה (פי 2 וחצי מהמקובל אצל בני האדם). מחקר בינלאומי משותף של חוקרים מסין, נורבגיה ודנמרק השווה את הגנום של הג’ירפה עם גנים של 50 יונקים אחרים וגילה מספר מוטציות בגנום הג’ירפה, אשר מצד אחד מאפשרות את לחץ הדם הגבוה שלה ומצד שני מונעים את הפגיעות שלו לטווח ארוך. אחד הגנים הוא למשל גן בשם FGFRL1 (גן זה נמצא גם אצל בני האדם והוא ממלא תפקיד חשוב בוויסות לחץ דם אצל בני האדם). המחקר איתר בנוסף שינויים בגנים שקשורים להתפתחות העין והראייה של הג’ירפה, אשר תורמים לה את יכולת הראייה הטובה ביותר אצל כל היונקים מפריסי הפרסה, וגם מוטציות בגנים המסדירים את דפוסי השינה, מה שיכול להסביר מדוע ג’ירפות בטבע ישנות רק 40 דקות ביום וכ -3 עד 5 דקות בכל פעם.
מחקרים אלו חשובים, מאחר שכך המדענים לומדים על המנגנונים הגנטיים אצל בעלי החיים ואז יכולים לאתר תרופות והתערבויות רפואיות שיכולות לעזור לבני האדם להתמודד עם מחלות שונות.
בני אדם, כמו אורגניזמים רבים אחרים, חיים בקבוצות. ישנן חברות אשר מאופיינות ביתר אחידות ובמניעת יצירתיות מצד פרטיהם (חברות טוטליטריות בעיקר), אך ישנן חברות אחרות המאופיינות בעידוד ליצירתיות. מסתבר במחקרים שלעיתים אנשים ההולכים נגד נורמות הקבוצה יכולים להוביל לדרכים חדשות היעילות להישרדות ולהצלחה בגלל יצירת רבגוניות סגנונות הלמידה – מחקר חדש מגלה כך גם לגבי דבורים.
דבורת הדבש נראית כסוג של פועלת בכוורת, אך מתברר שישנן דבורים אשר נולדות ממוקדות ויש דבורים אחרות הנולדות עם אופי אינבדואלי קבוע מלידה. האופי הזה מתאפיין בהם עוד כשהם זחלים. הדבורים הממוקדות ממוקדות במזון הקיים ומתעלמות מכל מידע חדש ואילו הדבורים האינדיבידואליות הן סקרניות ואז הן פתוחות ללמוד על מקורות מזון חדשים לכוורת וכך מגדילות את הישרדות המושבה שלהם. במהלך המחקר הצליחו החוקרים ליצור אוכלוסיות של דבורי דבש ממוקדות וסקרניות ועקבו אחריהם בעזרת סימוני נקודות צבע על החזה שלהם. הם הצליחו להוכיח שהדבורים התנהגו באותה התנהגות שהתנהגו הוריהם, מה שתמך שאכן מדובר בהשפעה גנטית.
מעבר לתרומה הגדולה של מחקר זה לתחום הכוורנות, אפשר להעלות את ההשערה שאולי בעצם גם אצלנו קיים חיווט גנטי מסוים לכיוון אנשים סקרניים יותר מול אנשים ממוקדים יותר במטרה לאפשר הישרדות אבולוציונית טובה יותר.
במהלך חיינו עלינו להחליט החלטות רבות, מהחלטות קטנות יחסית כמו מה ללבוש בבוקר? מה לאכול לארוחת צהרים? ומה להגיד לבוס שלנו? ועד החלטות גדולות ואפילו הרות גורל כמו עם מי להתחתן? מה ללמוד? במה לעבוד? ועוד. לאחרונה קבוצת חוקרים גרמניים מאוניברסיטת בון (University of Bonn) בראשותו של החוקר אלכסנדר אוראו-פינארו ( Alexander Unruh-Pinheiro) זיהו קבוצת תאי עצב אשר משחקים תפקיד בעוצמת ההחלטיות שלנו, משמע בכמה אנחנו בטוחים בהחלטה שלנו. תאי עצב אלו מופעלים בקצב גבוה יותר ככל שאנחנו משוכנעים יותר בבחירות שלנו. התאים הללו נמצאים באיזור המוחי שאחראי אצלנו על הזיכרון, מה שמחזק את ההשערה שאנחנו לא רק זוכרים את ההחלטות שלנו אלא גם כמה היינו בטוחים בהן.
במהלך המחקר ביצעו החוקרים ניסוי שבו ביקשו מנבדקים לבחור בין שני סוגי חטיפים בעזרת מתג, שאופן התנועה שלו העיד על רמת ההחלטיות של ההחלטה. במקביל נוטרה פעילותם של תאי עצב במוחם של הנבדקים בעת הבחירות והתברר שקצב פעילותם של אותם תאי עצב תאמה את רמת ההחלטיות של החלטות הנבדקים.
מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים נוספים אשר מעידים על מורכבות המוח שלנו ברמת תפקידיו השונים ועל הדרך שבה אנחנו מנהלים את ההחלטות והתנהגויות שלנו.
הקורונה נכנסה לחיינו לפני מספר שנים וכעת מתחילים להצטבר העדויות לגבי השפעותיה של המחלה לטווח הארוך בקרב אלו שלקו בה. הסקר האחרון של ממשלת ארה”ב שנערך באוקטובר טוען שכ-7% מכלל האמריקנים המבוגרים סובלים כרגע מ-COVID ארוך, עם תסמינים שנמשכו 3 חודשים או יותר. יותר מרבע אומרים שמצבם חמור מספיק כדי להגביל משמעותית את הפעילות היומיומית שלהם, ולמרות שמצב זה מעמיס רבות על מערכת הבריאות וגם על הכלכלה, הבעיה רק בקושי מתחילה למשוך את תשומת לבם של המעסיקים, מערכת הבריאות וקובעי המדיניות.
