בני האדם החיים כיום, שייכים למין של יונק שהוא תת-שבט במשפחת ההומינידיים בשם האדם הנבון המודרני (Homo sapiens sapiens). בתוך הענף הזה, כנראה בין השאר, היה גם את האדם הניאנדרטלי שנכחד ואת האדם הדניסובי.  האדם הדניסובי הינו אוכלוסיה שחיה לפני כ-190 אלף עד 40 אלף שנה בסיביר ובמזרח אסיה. הממצא הראשון הקשור אליו התגלה בשנת 2010  באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים – עצם של אצבע זרת ושיניים טוחנות – שנמצאו במערת דניסובה, בהרי אלטאי בסיביר. מעבר לעוד מאובן אחד הקשור לאדם הדניסובי (לסת תחתונה אשר נמצאה בשנת 2019 במערת באישיה ברמת טיבט), לא קיימים מאובנים נוספים. לאחרונה, פריצת דרך של קבוצת חוקרים מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ’ לירן כרמל ופרופ’ ערן משורר עם שיתוף פעולה ספרדי, הצליחה לספק הצצה ראשונה לאנטומיה של אותה קבוצת אדם מסתורית. המחקר פורסם במגזין הנחשב Cell ואף הופיע בשער העיתון בשל חשיבותו.

החוקרים פיתחו שיטה שמאפשרת להבין אילו גנים עבדו בצורה שונה בדניסובים, בניאנדרתלים ובבני אדם מודרניים. במחקר החדש הם השתמשו בשיטה חדשה, שיכלול של שיטה קודמת, המאפשרת לקשור שינויים בפעולות הגנים להבדלים באנטומיה של קבוצות האדם השונות. באמצעות השיטה הם הצליחו לשחזר, בפעם הראשונה, לפי גנום האדם הדניסובי שנלקח מקצה זרתו, את הפרופיל האנטומי המלא שלו. השחזור שהתקבל הדגים את 56 התכונות האנטומיות של האדם הדניסובי והראה שבתכונות רבות הוא הזכיר את האדם הניאנדרתלי (כמו במצחו המשוך אחורה, פניו המאורכות והאגן הגדול שלו) אבל היו לו גם תכונות ייחודיות כמו קשת השיניים שלו, שהייתה ארוכה מאוד, וגולגולתו הרחבה באופן מיוחד.

היכולות של האסקימוסים והטיבטים כיום להסתגל לתנאי קור קשים ולחיים בגובה רב כנראה הגיעה מאותו DNA דניסובי, כך שאולי אוכלוסיה זו נכחדה, אך ה-DNA שלהם שוכן בתוכנו ולכן חשיבותו של מחקר זה והצורך לבצע מחקרים נוספים לגבי האדם הדניסובי.

 

קישור למאמר המדעי- אתר כתב העת Cell

קצת על האדם הדניסובי

 

לפני קצת יותר ממאה שנה, בשנת 1918, פרצה בעולם השפעת הספרדית. המחלה קטלה בין 50 ל-100 מיליון נפש ברחבי העולם בתוך כשנה! הנגיף גרם למוות עקב תגובת יתר קיצונית של מערכת החיסון (מה שמכונה ברפואה “סערת ציטוקינים”). בניגוד לשפעת רגילה, הפוגעת בעיקר בתינוקות, קשישים וחולים כרוניים, השפעת הספרדית גרמה למותם של אנשים צעירים וחזקים בתוך יום אחד לאחר שריאותיהם הוצפו בדם. כעת, פאנל מומחים בינלאומי (Global Preparedness Monitoring Board) פרסם אזהרה, שלמרות התקדמות הרפואה, העולם ניצב בפני מגיפה נוספת ושהממשלות אינן מתכוננות לכך כראוי.

המטרה איננה להפחיד אלא לדאוג לכך שהממשלות יתכוננו כראוי לתרחיש כזה. ממגיפת האיידס יותר מ-25 מיליון בני אדם מתו מהמחלה ב-30 השנים האחרונות וממגיפת האבולה, שהתפרצותה החלה בשנת 2014, נפטרו אלפי אנשים. כיום, אנשים טסים במטוסים לכל מקום, מה שיכול להביא להפצת פתוגן הנישא באוויר בתוך פחות מ-36 שעות ולהביא למותם של 50-80 מיליון אנשים, עם מחיקת כ-5% מהכלכלה העולמית בלי שמדענים יוכלו אפילו להגיב לעניין ביעילות ולסנתז תרופה או חיסון. במקרה כזה מערכות בריאות במדינות עניות יכולות לקרוס והנזק לכלכלה העולמית יכול להיות גבוה מאוד.

אזהרה זו מצטרפת לאזהרה האחרונה של ארגון הבריאות העולמי (WHO) כי מגיפה נוספת של שפעת, אשר נובעת מנגיפים הנישאים באוויר, אינה ניתנת למניעה וכי על העולם להיות מוכן לזאת. לכן חשיבות ההתחסנות השנה וגם חשיבות יכולת התגובה המהירה של הממשלות וארגוני הבריאות במקרים שכאלו.

 

כתבה על ההודעה- אתר globalnews

על השפעת הספרדית

 

מה קורה לנו אחרי שאנחנו מתים? הרבה מאוד תיאוריות, רובן רוחניות, חלקן מדעיות, עלו בהקשרה של שאלה זו. לכל דת יש פרשנות משלה על מה שקורה לאחר המוות- מגלגול נשמות ועד תשלום על מה שעשינו בחיינו כאן והגעה לגן עדן. מאידך אנשים שאינם מחזיקים באמונות דתיות טוענים שלאחר המוות התודעה נמחקת, כמו טלוויזיה שמכבים אותה לעד.

סדרת מחקרים חדשים אשר נעשית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטוני ברוק (New York’s Stony Brook University) בשנים האחרונות בהובלתו של ד”ר סם פארניה  (Sam Parnia) מצאה עדויות פיזיות לכך שגם לאחר שאנו מתים פעילות המוח האנושי עדיין קיימת. הנבדק מודע למה שקורה גם לאחר שליבו חדל לפעום, הוא מודע לכך שחייו הסתיימו והוא אפילו יכול לשמוע את הצוות הרפואי מדווח שהוא נפטר (חוש השמע הוא החוש ששורד את הזמן הרב ביותר מכל שאר החושים). הסיבה לכך היא שלוקח זמן לתאי המוח למות, לעיתים שעות, גם כאשר לא מגיע אליהם דם.

המחקר בחן שלל מקרים של דום לב בארצות הברית ובאירופה שבהם אנשים מתו מוות קליני, למשל מדום לב ולא הגיע דם אל מוחם. זו גם הסיבה שאנשים אלו ואחרים מתארים כל מיני חוויות ואף את המציאות שמתרחשת סביבם- תאי המוח נשארים עדיין בחיים גם כשלא מגיעה אליהם אספקת דם, אך פועלים בצורה הרבה יותר איטית מהרגיל עד מותם המוחלט.

מחקר זה ואחרים בתחום תורמים רבות לחקר פעילות המוח ומנסים להבין מה קורה לנו לאחר המוות- תחום שעמוס בהשערות לא מוכחות רבות.

 

קישור לאחד מהמאמרים בתחום- The new York academy of sciences

קצת על חוויות חוץ-גופניות והמחקר בתחום

 

 

 

בגדים שנמצאו בתמנע מהמאה העשירית לפני הספירהמכרות הנחושת בתמנע, הנכרות גם כיום, היו קיימות עוד בעת העתיקה כאשר הנחושת הייתה המתכת הראשונה בה נעשה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה ופולחן. בתקופת המלך דוד, סביב המאה העשירית לפני הספירה, הופעלו המכרות על-ידי האדומים, אשר היו כפופים לממלכת דוד לאחר כיבושם.
לאחרונה משלחת מאוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של ד”ר ארז בן יוסף, מצאה שרידים של בגדים מסוגים שונים באותו איזור. האריגים נטוו מצמר כבשים, שיער עיזים ובד המופק מצמח הפשתן, כאשר חלקם היו צבועים בצבעי אדום וכחול ועליהם אף עיטורי פסים עדינים. תגלית זו די מפתיעה מאחר שהבגדים הינם באיכות אריגה וצביעה גבוהה לתקופה זו וכנראה שלבשו אותם חרשי המתכת, בשל מעמדם הגבוה. בנוסף לתגלית האריגים התגלו באותו המקום גם ממצאים אורגניים אחרים אשר יכולים לאפשר שיחזור של DNA קדום והבנת תהליכי הביות באותה התקופה.
ממצאי האריגים, תגלית ארכאולוגית די נדירה בפני עצמה, אולי אינם הלבוש הממשי אותו לבשו בממלכת ישראל, אך עדיין מדובר בסגנון לבוש שכנראה היה נפוץ גם בירושלים עצמה.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת תל-אביב

סרטון בו ד”ר ארז בן יוסף מספר על תגליתו

קצת על בקעת תמנע וההיסטוריה שלה

מומיהבשנות השלושים של המאה הקודמת העניק פטריארך אלכסנדרה שבמצריים לעמיתו הפטריארך של ירושלים מומיה מצרית חנוטה בשם “אלכס” אשר נחנטה לפני 2,400 שנה במצריים העתיקה. החניטה, אשר בוצעה בעיקר על-ידי המצרים הקדמוניים (אך גם בסין ובמקומות אחרים בעולם), נעשתה רק לעשירים ולמכובדים שביניהם. במהלכה היו מוציאים את איבריו הפנימיים של הנפטר, ממלאים את הגוף בכמויות מלח גדולות, משמנים, מצפים הכל בזפת טבעית ועוטפים את הגופה ברצועות פשתן- כך היו מצליחות הגופות להישמר מאות ואלפי שנים.
לאחרונה הועברה המומיה, כאשר היא מוגנת מכל צדדיה, מירושלים אל מכון ה-CT של בית חולים כרמל. שם חיכו לה פרופ’ נתן פלד, מנהל מכון הדימות, הנחשב מומחה לסריקת ממצאים ארכיאולוגיים, וטכנאי אחראי תחום ה-CT, מתי שנף- ואלו ביצעו עליה בדיקת CT מקיפה. הבדיקה חשפה שמדובר בגבר כבן 50 עד 60 בגובה של 153 ס”מ, אשר סבל מאוסטאופורוזיס (מחלה הפוגעת בצפיפות ובחוזק של העצמות עקב בריחת סידן- ע.ב.ח.). כמו כן הודגמה ב-CT נסיגת חניכיים וחוסר בשיניים, דבר המעיד על תזונה טובה ועשירה בסוכר.
השלד, לאחר סיום הבדיקה, הוחזר ללא פגע אל מקום מושבו הקבוע בירושלים. סריקות CT של שלדים עתיקים מאפשרות לנו הצצה על החיים בתקופה שבה חי הנפטר, ועל המצב התזונתי והבריאותי שלו. הן דוגמה מצויינת לתרומת הדימות הרפואי גם בתחומים אחרים מאבחון רפואי רגיל.

 
קישור לידיעה- אתר כללית

קצת על מומיות ושימור גופות

ייןהיין של הנגב הישראלי בימי הביניים היה ידוע כאחד היינות היוקרתיים והמשובחים של האימפריה הביזנטית, אימפריה ששרדה כמעט אלף שנה לאחר נפילת רומא. לצערם של חובבי היינות, הגפנים מהן יוצר היין לא שרדו וגם מאמצים לאתר את זרעי הגפן הנדונה לא נחלו הצלחה עד לתקופתנו. החוקרים אף אינם יודעים אם אותן הגפנים היו מקומיות או יובאו מארצות אחרות (כפי שמתרחש כיום, כאשר הגפנים בנגב מגיעות מצרפת או איטליה).
בחפירות אשר נעשו לאחרונה בעיר הביזנטית חלוצה (Elusa ביוונית), עיר שנוסדה על-ידי הנבטים והפכה להיות בימי הביזנטים לעיר הגדולה מבין ערי הנגב באותה התקופה, התגלו סוף סוף מאות זרעים מפוחמים של גפן. הזרעים התגלו באשפות העיר, אשפות שנערמו במהלך המאות השישית והשביעית לספירה. כעת הזרעים עוברים אל הביולוגים על מנת לרצף את ה-DNA שלהם לשם גילוי מקורם וניסיון לשחזר ולטעום את אותו יין משובח וידוע של אז.
בראש החפירות בחלוצה עומד פרופ’ גיא בר-עוז, כאשר שותפים מרכזיים אחרים בחפירות הם ד”ר ליאור וייסבורד מאוניברסיטת חיפה וד”ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות.

 

קישור לידיעה- אתר רשות העתיקות

קצת על העיר חלוצה (Elusa)

סטלה גולדשלגמספר היהודים בגרמניה ירד בצורה משמעותית במהלך שלטון הנאצים- בתחילה בגלל הגירה ולאחר מכן בגלל גירוש למזרח (אקציות למיניהם- ביניהם אקציית המפעלים ואקציית בית החולים), התאבדויות ומקרי רצח. מאידך, לפני הגירוש למזרח (אשר הסתיים ברוב המקרים באושוויץ, הוצאות להורג בירייה או חיים קצרים בגטאות במזרח), היו יהודים בגרמניה שהחליטו לרדת למחתרת, משמע להתחזות ל”לא יהודים” (קראו להם גם “צוללות” והיו ביניהם גם מישלינגה מדרגה ראשונה, משמע אזרחים שלפי תורת הגזע לא היו לגמרי יהודים אלא רק “מזוהמים” חלקית בדם יהודי בגלל נישואי תערובת).
הירידה למחתרת הייתה צעד קשה לאותם יהודים מאחר שהגסטפו איתר את ההעלמות והוציא להורג יהודים אחרים במקומם, לרוב מההתאחדות היהודית. ככל שהתקדמה המלחמה, כך היה הגסטפו יותר אובססיבי בלכידת אותם יהודים. הוא לא עשה זאת רק בעזרת הלשנות וכוחות משטרה אלא גם בגיוס של “לוכדים” יהודים. אותם לוכדים, המפורסמת שבהם הייתה סטלה גולדשלג קיבלר איזאקזון, בתו היפיפייה של מלחין ולאחר מכן זמרת בפני עצמה, היו מגויסים על-ידי הגסטפו כפי שמגייסת כיום המשטרה אנשים בעולם התחתון ומציעה להם הקלה בעונשם על מנת לתפוס פושעים אחרים, גדולים יותר. הם היו נהנים מתלושי מזון, מיכולת להסתובב ללא הכוכב ובעיקר הם ומשפחתם ניצלו זמנית מהגליה. פעולותיהם היו יזומות, לעיתים הם היו מתחזים לאסירים על מנת לצבור מידע על “יורדים למחתרת” או מסתובבים במקומות ידועים ליהודים. לעיתים היו לובשים את המעילים השחורים של אנשי הגסטפו וטוענים שהם הגסטפו. ברגע שהיו מזהים יהודי, מספיק שהיו צועקים “תפסו את היהודי” וכל עוברי האורח היו מתגייסים לתפוס את הקורבן הנמלט.
חלק מהלוכדים נרצחו בידי יהודים אחרים במהלך המלחמה, חלק בידי הגרמנים וחלק נשפטו לאחריה על-ידי הרוסים בגין שיתוף פעולה עם הנאצים והוצאו להורג. הם פעלו תחת משטר שסחט אותם תחת הטענה של “להיות יהודי זה פשע” ובגללם רק אחד מתוך ארבעה יהודים שירד למחתרת ניצל.

מתבסס על מידע מהספר “גרמנים נגד גרמנים” מאת פרופ’ משה צימרמן

 

כתבה על הלוכדים

קצת על סטלה גולדשלג

חלבון NPC1-לקוח מויקיפדיה

נגיף האבולה גרם עד היום למחלה של כ-17 אלף חולים, מתוכם יותר מ-6,000 מתו. מאידך מחקר אמריקאי חדש מגלה שיש אנשים שהם חסינים לנגיף האבולה ושלאותם אנשים אין קולטנים הבנויים מחלבון בשם NPC1, חלבון אשר תפקידו המקורי בגוף הוא לשאת את הכולסטרול.
נגיף האבולה הוא נגיף RNA, אשר הצמדן החלבוני שלו (נקרא GP) מתחבר אל קולטן ה-NPC1 ואז מתאפשרת יכולתו לפגוע בתא. התברר שישנם אנשים שאין להם את אותם הקולטנים נושאי הכולסטרול ואלו חסינים בפני מחלת האבולה. אנשים אלו חולים במחלה תורשתית נדירה אשר נקראת ניימן-פיק (Niemann Pick) מסוג C1 שבה הכולסטרול מצטבר בכבד, בטחול ובמוח.
גם אנשים שהם הטרוזיגוטים, משמע שיש להם גן תקין אחד בלבד המייצר את חלבון ה-NPC1, יכולים לחלות באבולה אבל לרוב מחלימים ממנה.
מחקרי המשך מיועדים להתמקד בסיבה לכך שהטרוזיגוטים לגן לרוב שורדים את המחלה ובמציאת תרופות אשר יבטלו את הקשר בין הקולטן לצמדן ואז ימנעו הדבקה בנגיף האבולה.

 

הבלוג של ד”ר דרור בר-ניר- חיידקים, נגיפים ושאר “ירקות” 

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על חלבון NCP1

ילדים בכיתהשעות הלימודים בבתי הספר בארץ מתחילים לרוב בשעה 8:00 בבוקר, כאשר נערים ונערות רבים מתקשים לקום בבוקר ולהגיע בשעה זו לבית הספר. מחקר חדש, אשר מצטרף לממצאי שורת מחקרים מהשנים האחרונות, מגלה שהתחלה מאוחרת יותר של יום הלימודים יכולה לשפר משמעותית את ציוני התלמידים.
המחקר, אשר נערך על-ידי פרופ’ קיילה וולסטרום (Kyla Wahlstrom) מאוניברסיטת מיניסוטה בארצות הברית, עקב אחרי מעל 9,000 תלמידים בשמונה בתי ספר במיניסוטה, קולורדו ובוויאומינג, וגילה מתאם חיובי בין התחלה מאוחרת של יום הלימודים לבין שיפור הציונים של התלמידים במתמטיקה, ספרות, מדע ועוד. ההסבר הרפואי לכך הוא עצם העובדה שהשעון הביולוגי בגיל ההתבגרות משתנה, זאת בעקבות שינוי רמות המלטונין במוח. שינוי זה מכתיב הליכה לישון מאוחר יותר בלילה וקימה מאוחרת יותר בבוקר.
מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים בעולם, אחד מהם נעשה גם בישראל, אשר מאשרים את הממצאים הללו. במקומות מסוימים, כמו למשל באירופה, ממצאים אלו גם מיושמים כאשר יום הלימודים אינו מתחיל לפני השעה 9:00 בבוקר.

 

קישור לידיעה- סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לכתבה על המחקר-אתר אוניברסיטת מיניסוטה

ההחלטה על ביטול שעת האפס בישראל בשנת 2003

כבד להשתלה-התמונה מתוך ויקיפדיהאנשים רבים בעולם מחכים להשתלות של איברים כדוגמת כבד וכליות. אחת הבעיות העיקריות בתחום זה הוא הזמן הקצר שחובה לעמוד בו בין התרומה להשתלה. כיום זמן זה עומד על כ-12 שעות, זאת מאחר שהקפאת האיבר איננה אפשרית, כי בהפשרתו גבישי הקרח פוצעים אותו.
מחקר חדש, אשר נעשה באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, הצליח לשמר איברים אשר נועדו להשתלה למשך שלושה ימים בעזרת שיטה אשר קרויה קירור-יתר (supercooling). החוקרים יצרו מחיצה כימית מסביב לאיבר, אשר הגנה עליו מסכיני הקרח ואז קיררו את האיבר בהדרגתיות עד למינוס 6 מעלות צלזיוס. האיברים שטופלו בשיטה זו הושתלו אצל עכברים, כאשר אחוז ההישרדות של העכברים היה 100% כאשר עברו שלושה ימים ממועד התרומה להשתלה וצנח ל-60% כאשר עברו ארבעה ימים.
מחקר זה פותח אפשרויות לשוויוניות בקרב חלוקת האיברים המושתלים (כך שלא רק אלו ליד כבישים מסוכנים יזכו לקבל איבר) ולשלל יישומים אחרים הקשורים לכך.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קישור לידיעה המקורית- אתר Nature

קצת על קירור-על (supercooling)