file0001872264517כאשר דבורה עפה, היא מייצרת חלל אישי אובלי בעזרת העין המורכבת שלה, אשר יכולה לראות לטווח סיבובי של עד 300 מעלות. בתוך טווח זה נעה הדבורה וכך נמנעת מהתנגשויות.
רובוט המכונית RB23C הינו מערכת חדשנית למניעת תאונות דרכים, פרי פיתוחם של חברת ניסאן (חברה ליצור רכבים) ואוניברסיטת טוקיו.
מערכת זו כוללת את מה שנקרא (LRF-Laser Range Finder), אשר בעצם מחקה את החלל האובלי שיוצרת הדבורה. ה-LRF מזהה עצמים במרחק של עד שני מטרים וברגע שהוא קולט עצם, הוא מיד משנה את כיוון הנסיעה על מנת למנוע התנגשות.
היתרון הגדול של רובוט זה הוא במהירות שהוא מבצע את התהליך הזה, תוך שהוא נעזר במיקרופרוססור פשוט מאוד שלא דורש חישובים מסובכים שהיו יכולים לעכב את זמן התגובה.

 

קישור לידיעה

כמה דברים שאולי לא ידעתם על דבורים

קוףתורת האבולוציה טוענת, בין השאר, שניתן למצוא דמיון בתפקוד בין מינים שונים, אשר קרובים זה אל זה מבחינת העץ האבולוציוני. בהתאם לכך, תכונות רבות של בני האדם, אשר נראים כייחודים לנו, נמצאו גם אצל פרמיטים אחרים- כמו לדוגמה היכולת שלנו להזיז את אצבעותינו במהירות ובדייקנות וכמו השימוש בכלים. מאידך השפה, יכולת הדיבור והתחביר האנושי, היא דבר שלא ברור עדיין מה המקבילה החייתית שלו.
מחקר אחרון שנעשה על-ידי חוקר אמריקאי בשם ת’ור ברגמן (Bergman) אשר חקר קופי ג’לדה, הראה שכאשר קופים אלו ממצמצים בשפתיהם, הם משמיעים קול ברבור אשר יש לו דמיון גדול לדיבור האדם.
מחקר זה מצביע על האפשרות שהברבור הוא אולי הצעד הראשון בדרך להתפתחות השפה ומחזקים את סברת החוקרים שהשפה שלנו לא התפתחה מתקשורת קולית רגילה, אלא מהוספת קולות להבעות פנים נפוצות.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונועם לויתן, עיתון גלילאו מ”ס 178, ע”מ 11.

קישור לידיעה- science direct

וידאו של ברבור קופי הג’לדה

מדענים באוניברסיטת וירג’יניה הראו שהחפרפרת מסוגלת להשתמש בחוש הריח שלה כמו שאנחנו או יונקים אחרים משתמשים בחוש השמיעה, משמע לא רק להריח אלא גם לאתר את מיקום הריח.
חוש הריח הינו החוש המרכזי אצל החפרפרת אשר חושי הראייה והשמיעה שלהם חלשים. התברר שמוחה של החפרפרת מקבל מידע עצמאי מכל אחד משני הנחיריים אצלה, ובעזרת עיבוד שלהם, החפרפרת יכולה למקם את מקור הריח ואז למשל למצוא את המזון שמפיק ריח זה.

מבוסס על ידיעתו של ליאור שמיר, עיתון גלילאו מ”ס 176, ע”מ 12.

קישור לידיעה-עיתון גלילאו

קצת על החפרפרת

הדיונון הענק (Architeuthis dux) הוא יצור ימי ענק אשר נמצא במעמקי האוקיינוסים וממעט לעלות על פני הים- מה שמקשה על המחקר שלו. ממדיו האדירים מתודלקים על-ידי מערכת דם בעלת שלושה לבבות. שני עיניו הם בגודל של כ-30 סנטימטר האחת, מה שעוזר לו לקלוט את האור המועט בתחתית האוקיינוסים.
מחקר חדש אשר בדק את הגנום המיטוכונדרי, הנוקליאוטידים של ה-DNA בתוך המיטוכונדריה, הראה דמיון כמעט זהה בין כל הפרטים שנחקרו, חלקם מאוד מרוחקים אחד מהשני.
דמיון זה מעיד על כך שלמרות המרחקים, הדיונונים הם מאותה משפחה אשר נהגה בעבר לחיות במקום מרוכז לפני התפזרותה על פני שאר האוקיינוסים.

מבוסס על ידיעתו של ליאור שמיר, עיתון גלילאו מ”ס 177, ע”מ 13.

קישור לידיעה באנגלית

קצת על הדיונון הענק

file000178234555חוכמת ההמון היא תופעה שבה אם נותנים להרבה אנשים לשער פתרון בעיה מסוימת, דיוקם יהיה גדול יותר מאשר מומחים שינסו לפתור את הבעיה.

שיתוף פעולה של חוקרים אמריקאים ובריטים גילה שימוש בטכניקת “חוכמת ההמון” אצל דג בשם “גבנון זהוב”. דגים אלו נרתעים מאור שמש ישיר ומעדיפים צל. התברר שמספר דגים מועט מתקשה למצוא את הצל, אך כשמדובר בכמות דגים גדולה יותר, הדגים שנמצאים בצל מאיטים את תנועתם יחסית לשחייתם באור. סימן זה מסמן לדגים האחרים לידם לשחות לאט גם כן י כך שלבסוף כל הדגים נמצאים בצל.
מחקר זה מראה על חשיבות ההתקבצות בקבוצה יחסית להתנהלותו של יחיד. המחקר משליך על התנהגויות קבוצתיות של בעלי חיים כמו עופות בנדידה או התנהגות אנשים בבורסה- התנהגויות שבהן לפרט בודד אין מטרה ברורה אך כצוות, כקבוצה, המטרה ברורה ומושגת.

 

מבוסס על ידיעתם של נעם לויתן ויונת אשחר, עיתון גלילאו מ”ס 176, ע”מ 16.

 

קישור לידיעה-עיתון גלילאו

קצת על חוכמת ההמון

שביל החלבבעלי חיים מנווטים בעזרת אמצעים שונים- ביניהם אור השמש, הירח, השדה המגנטי של כדור הארץ ועוד.
לאחרונה גילו מדענים מדרום אפריקה ושבדיה שחיפושית הזבל משתמשת באורה של רצועת שביל החלב על מנת לנווט. הסיבה לכך היא ראייתם החלשה של החיפושיות והצורך שלהם במקור אור חזק יותר לניווט.
בעזרת אור הגלקסיה מצליחות החיפושיות להתרחק ולשמור על תנועה בקו ישר, דבר שעוזר להם בהישרדותן.

 

קישור לידיעה- אתר “הארץ”

קצת על חיפושית הזבל

ביולוגיים יפניים, כשבראשותם Ayami Sekizawa גילו חשופית בשם Chromodorisreticulata (סוג של חילזון ים אדרוגני- משמע יצור דו-מיני) אשר משתמשת בפין אשר מתנתק לאחר כל קיום יחסי מין.
החשופיות מחדירות את איבר מינם אחת לשנייה (שניהם דו-מיניים- משמע גם מסוגלים גם למלא את התפקיד הגברי וגם את התפקיד הנשי) ואז אותו החלק מתנתק בדומה לשממית שמשילה את זנבה. בהמשך גודל הפין שוב ומוכן לחדירה נוספת.
החוקרים סבורים שהיתרון בפין מתנתק הוא ביכולת לקיים יחסי מין בתדירות גדולה יותר, מה שחשוב בסביבה תחרותית. כמו כן במהלך הסרת הפין מוסר זרע של מתחרים.

קישור לידיעה- אתר הידען

קישור לתקציר המחקר באנגלית

שיתוף פעולה מחקרי בין הטכניון (פרופ’ דניאל ויס, ד”ר גל ריבק) לאוניברסיטת חיפה (ד”ר משה גיש ופרופסור משה ענבר) הוליד מחקר אשר גילה שכנימות עלה נוחתות ב-90% מהמקרים על הרגליים כאשר הם נופלות מגובה.
כנימות העלה הן חרקים קטנים החיים במושבות על גבי צמחים ולרוב מזיקים לפונדקאי שלהם. כאשר יש להם סכנת טריפה, הן נופלות אל הקרקע ותוך זמן קצר מאוד, בזכות תנועתיות ספציפית, הן נופלות כשרגליהן מטה כאשר כל סטייה מכך מתוקנת מיד על-ידי התנגדות האוויר.
הסיבה שהן עושות זאת היא על מנת לנחות על עלה אחר בעזרת כריות הדבקה שנמצאות ברגליה- כל זאת במטרה להימנע מנחיתה על הקרקע, שם סיכויי הישרדותם נמוכים מאוד.
מחקר זה פותח פתח למחקרים אחרים בתחומי הבקרה האוטונומית.

קישור לידיעה- הטכניון

קצת על כנימות העלה

פעילויות אינסטינקטיביות אצל בעלי החיים (וגם אצל האדם) מועברות דרך הגנים. למשל בניית קן הציפור מקודדת בגנים שלה. כנ”ל לגבי עכבישים הטווים את קוריהם וגם בניית מחילות על-ידי עכברים. הם לא צריכים ללמוד התנהגויות אלו אלא נולדים איתן.
מחקר אחרון מגלה את הבסיס הגנטי של בניית מחילות על-ידי עכברים. במחקר נבדקו עכברי חוף, אשר בונים מחילה מורכבת יחסית עם תא קינון ומנהרת מילוט ללא פתח יציאה (פתח שאותו הוא יוצר רק בשעת מנוסה) ועכברי האייל שבונה מנהרה קצרה וקטנה ללא מנהרת מילוט.
החוקרים הכליאו בין שני סוגי העכברים והתברר שהצאצאים מהדור הראשון בנו מחילות מורכבות כמו עכברי החוף (מה שאומר שהגנים לבניית מחילות מורכבות הם דומיננטיים). בהכלאות לאחר מכן היו עכברים שהתנהגו מבחינת בניית המחילה כמו עכברי החוף וכאלו שהתנהגו כמו עכברי האייל.
בהמשך המחקר ריצפו החוקרים את ה-DNA של העכברים וגילו שלושה איזורים בגנום שכל אחד מהם משפיע על אורך מנהרת הכניסה בכ-3 ס”מ.
איזור רביעי קבע את הימצאותה או אי-הימצאותה של מנהרת מילוט.

מבוסס על ידיעתם של נעם לוויתן ויונת אשחר, עיתון גלילאו מ”ס 175, ע”מ 20.

קישור לידיעה- אתר Nature

קישור לסרטון ביוטיוב המדגים את מדידת המחילה

שפמנון הינו דג יחסית גדול שיכול להגיע עד למטר וחצי ואף יותר. דגים אלו ניזונים לרוב מדגים קטנים וסרטנים.
מחקר חדש שנערך על-ידי מדענים צרפתיים בראשות ג’וליאן קשרוסה
גילה ששפמנונים בנהר קטן ליד אלבי פיתחו טכניקת צייד מתוחכמת שבה הם קופצים על הגדה (פעולה אשר נקראת החפה או beaching) אל תוך קבוצת יונים שהגיעה להתרחץ על מנת לצוד אותם.
שיטת צייד כזו היא הראשונה שנצפית אצל דגים שאינם יונקים ימיים והיא אופיינית דווקא לפרטים הקטנים יותר, כנראה בשל אי יכולתם להתמודד עם השפמנונים הגדולים על הדגה בנהר.
עצם נפיצות ההתנהגות הזו באוכלוסייה אחת יכולה להעיד על התנהגות אשר נלמדת חברתית, התנהגות שבגלל הצורך בהתבוננות וחיקוי ולא באינסטינקטים, אינה אמורה להיות אופיינית לדגים.

מבוסס על ידיעתם של יונת אשחר ונעם לויתן, עיתון גלילאו מ”ס 174, ע”מ 14-15.

קישור לידיעה באנגלית

קצת על השפמנון