בחודשים האחרונים ישנם מחקרים רבים הקשורים לקורונה באספקטים השונים שלה- חברתי, כלכלי, רפואי, אפידמיולוגי וגנטי. מחקר שנראה מעניין, אשר בוצע בישראל מצא שילדים ומבוגרים, הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD), עשויים להחלים מהר יותר מקורונה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מחקרים קודמים מצאו דווקא שבעלי הפרעות קשב וריכוז, שאינם מטופלים תרופתית, היו בסיכון גבוה להידבק בקורונה בגלל הקושי שלהם להתמודד עם הסגר, ללכת עם מסכה ולשמור על ריחוק חברתי. כמו כן בעלי ADHD מאופיינים בתנועתיות יתר ובנגיעות רבות בפניהם ובגופם. לשם המחקר הנוכחי, אשר פורסם בכתב העת Journal of Attention Disorders, חברו ד”ר יובל ארבל מהאקדמית גליל מערבי, ד”ר חיים פיאלקוף מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ד”ר עמיחי קרנר מהמכללה האקדמית נתניה וד”ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. הם בדקו את הקשר בין שכיחות מספר האנשים עם הפרעות ADHD בקרב מבוגרים ביחס לאוכלוסייה של 54 איזורים בארצות הברית (מתוך 50 מדינות וארבעה אזורי חסות של שטח ארצות הברית), לבין מדדים של הידבקות, החלמה ותמותה מקורונה. הנתונים נלקחו מתוך מסד נתונים שכלל עד לחודש אוגוסט השנה. במחקר נמצא שההסתברות הצפויה להחלים מקורונה גבוהה יותר משמעותית במדינות עם שכיחות גבוהה יחסית של הפרעת קשב וריכוז (מאידך במחקר זה לא נמצא שמתמודדים עם ADHD נוטים לחלות יותר בקורונה).

התוצאות שקיבלו החוקרים בהחלט מפתיעות והם הסבירו אותן בכך שיכול להיות שבעלי הפרעת קשב וריכוז הם בעלי יתרון אבולוציוני נגד הקורונה בשל מאפיינים גנטים ספציפיים (הפרעת קשב וריכוז מלווה גם באלמנטים חיובים כמו יוזמה, יצירתיות ורמות אנרגיה גבוהות ויש עדויות רבות לכך שיש לה מרכיב גנטי משמעותי).

 

קישור למחקר המדעי שמצא קשר בין החלמה מהירה מקורונה ל-ADHD

קישור למחקר אשר מצא שבעלי ADHD בעלי סיכון מוגבר ללקות בקורונה

הפרעת קשב וריכוז והמרכיב הגנטי שלה

 

 

 

 

 

 

בתקופה זו העולם כולו, ממשלות, אזרחים ומדענים כאחד, מנסים להתמודד במלחמה עיקשת מול וירוס קטן בשם SARS-Cov-2 – בעצם מול יכולתו של הטבע. חיידקים ווירוסים תמיד היו יריב משמעותי מאוד ליצורים החיים סביבם, זאת בזכות היכולות האבולוציוניות הנרחבות שהעניק להם הטבע, ולא תמיד אפשר לשלוט בכך. התקיפות שלהם לפעמים גם מאופיינות בשיתופי פעולה ביניהם (בין חיידקים הדבר די ברור, אך לאחרונה ישנם מחקרים שמראים שגם וירוסים “יודעים” לשתף ביניהם פעולה בתחום מחקר שנקרא “סוציו-וירולוגיה”).

באוגוסט בשנה שעברה, אמריקאית בת 54 מאוהיו פיתחה אלח דם וסבלה מקשיי נשימה ומאי ספיקת כליות וכבד שהלכו והחמירו – זאת לאחר שאחד הכלבים שלה, כלב רועים גרמני, ליקק אותה באיזור של שריטה או פצע פתוח – וכך החדיר לגופה חיידק אלים במיוחד בשם capnocytophaga canimorsus אשר שגשג ברוק שלו. המערכת החיסונית שלה הגיבה בצורה חריפה והרופאים נאלצו לכרות את ידיה ורגליה על מנת למנוע את הנמק שהתפשט בגופה.

זן החיידק שפגע באישה מאוהיו אותר בעבר בכלבים נוספים והוכר כחיידק מזן חדש בשנת 1989. מדובר במקרה נדיר מאוד, המתרחש אחת למיליון (אם כי באוהיו הוא כבר קרה פעם אחת באותה השנה), ואין המשמעות להימנע מליקוקם של חיות המחמד. לרוב הסיכון הוא יותר לאנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה וחלקם המועט יפתח אלח דם, אך חשוב מאוד לשטוף ידיים לאחר מגע עם בעל חיים ולא לאפשר להם ללקק פצעים פתוחים.

 

קישור לכתבה בעניין- אתר CNN

על החיידק האלים- Capnocytophaga canimorsus

 

 

 

 

 

סורק ה-MRI משמש לאבחונים קליניים, אך לפעמים היכולות שלו נרתמות למטרות היסטוריות. לפני מספר ימים אנשי מכון ה-CT ברמב”ם בדקו שתי מומיות מצריות עתיקות מלפני 2,500 עד 3,000 שנה, שהוחזקו במשך שנים ארוכות במחסני המוזיאון הימי בחיפה- אחד מהם התגלה כחניטה של בז, שכל איבריו הפנימיים נשמרו בשלמותם.

בין שאר הבדיקות הרבות שיכול לבצע סורק ה-MRI, הוא יכול לשמש גם לבדיקת מומיות- למשל בשנת 2014 נערכה סריקת MRI של נסיכה סיבירית בת 2,500 שנה בעיר נובוסיבירסק שברוסיה בראשותם של המדענים אנדריי לטיאגין (Andrey Letyagin) ואנדריי סבלוב (Andrey Savelov). הסריקה הדגימה שהנסיכה סבלה מילדות (או מגיל ההתבגרות) מאוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis- זיהום בעצם). כמו כן קרוב לסיום חייה, היא נפצעה מנפילה מסוס. מאידך, הדבר המשמעותי שגילו החוקרים היה שהיא חלתה בסרטן השד, אשר גרם לה לכאבים רבים במשך חמש שנים עד שנפטרה. ממצאי הבדיקה פורסמו על-ידי הארכיאולוגית פרופסור נטליה פולושמק (Professor Natalia Polosmak), אותה ארכאולוגית שאיתרה את המומיה בשנת 1993, בכתב העת Science First Hand.

כך בעצם נעזרת הארכיאולוגיה באמצעי הדימות הקיימים כיום- MRI, CT ואף US ורנטגן- לשם הבנת העבר בהקשר של אפידמיולוגיה ורפואה היסטורית.

 

קישור לכתבה עם כל הממצאים של הנסיכה הסיבירית

הידיעה על סריקת מומיות מצריות בעזרת CT- ידיעות אחרונות

הידיעה באתר MRI המדריך המלא

 

 

 

 

 

 

לפני כמה שבועות הגיעה המגיפה COVID-19 (קיצור של (disease 2019, הנגרמת על-ידי וירוס SARS-CoV-2, אל עולמנו. אמנם הרופאים והצוותים הרפואיים, אני ביניהם, לומדים לאתר, לאבחן ולטפל, אך מאוד מעניין לראות את המיזמים המדעים השונים העוטפים את הסיטואציה ומנסים להתמודד עם המצב. בין כל שאר מיזמי המדע, אמנם מנסים לרכז מאמצים למציאת תרופות וחיסון לנגיף, אך ישנו גם מחקר אפידמיולוגי רב המנסה להבין את השוני בתחלואה ובמיתות בין אנשים וגם בין מדינות.

מחקר חדש מעניין שכזה, אם כי מחקר ראשוני מאוד שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, הוא מחקר אשר איתר קשר בין סוג הדם של האדם לבין רגישותו למחלה ולחומרתה (בהקשר לסוגי דם- תאי דם שעליהם מוצג סוכר מסוים נקראים סוג A, ותאים שבהם מוצג הסוג השני הם B. כשתא דם אדום מציג על פניו את שני סוגי הסוכרים ביחד הוא ייקרא AB ותאים שלא מציגים אף אחד משניהם נקראים סוג O).

במחקר, אשר בוצע על-ידי אפידמיולוגים סינים בראשותו של Jiao Zhao משלושה בתי חולים מאזורי ההתפרצות (Wuhan, Shenzhen), בהם אושפזו חולי הקורונה, נבדקו 2,173 חולי COVID-19 (מתוכם נפטרו 206 אנשים) אשר אושרו לנשיאת הנגיף SARS-CoV-2 מול 27,080 אנשים מאותם איזורים אשר משום מה לא נדבקו או לא הראו סימני מחלה. תוצאות המחקר הראו מובהקות סטטיסטית לסיכון גבוה יותר להידבקות ב- COVID-19 לכאלו בעלי סוג דם A ביחס לכאלו שאינם בעלי סוג דם A. בנוסף, אלו בעלי סוג דם O היו בעלי סיכון נמוך להידבקות או ליצירת המחלה אצלם ביחס לאלו שלא היו בעלי סוג דם O. אותן תוצאות התגלו גם בהקשר לאוכלוסיית התמותה מהמחלה- לבעלי סוג דם A היה סיכון גבוה יותר למות מ- COVID-19מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם A, ואילו לבעלי סוג דם O היה סיכון נמוך יותר למות מ- COVID-19 מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם O. חשוב לציין שסוג דם הינו תכונה גנטית (גן בשם ABO), כך שיש מדינות או איזורים שיש בהם הרבה יותר אנשים בעלי סוג דם מסוים מבעלי סוג דם אחר.

אמנם מדובר במחקר ראשוני בעל מגבלות רבות (ראו במחקר עצמו- ניתן להוריד את קובץ ה-PDF שלו) ושלא עבר ביקורת עמיתים, אך הוא בהחלט פותח פתח למחקרים נוספים על מנת להבין את הקשר בין סוגי הדם לבין רגישות למגיפת COVID-19.

 

קישור למחקר- אתר medrxiv למדעי הבריאות

על סוגי הדם של בני האדם- מכון דוידסון

קרינה אינפרה-אדום (תת-אדומה) הינה קרינה אלקטרומגנטית פולטת חום שאורך הגל שלה ארוך משל האור הנראה, אך קצר משל קרינת מיקרוגל (התדר שלה נמצא מתחת לקרינת האור האדום, ולכן היא נקראת קרינת אינפרה אדום). כל עצם על פני כדור הארץ, ובפרט גוף האדם ובעלי חיים, פולטים קרינת חום בתחום זה. ישנם מעט מאוד בעלי חיים שמסוגלים לחוש קרינה אינפרה אדום, כדוגמת מספר חיפושיות (כמו Melanophila acuminate), מספר נחשים (כמו Crotalinae, Boidae) ועטלפי הערפד (אשר משתמש ביכולת זו לאתר אזורים עשירים בדם לשם נשיכה מוצלחת יותר) מחקר שנעשה ממש לאחרונה בהונגריה גילה כי גם חברו הטוב של האדם, הכלב, מסוגל לחוש קרינה תרמית מרחוק בעזרת אפם.

במחקר נבדקו שלושה כלבים ונמצא שהם מסוגלים לזהות חפצים חמים גם מבלי לראות, לשמוע או להריח אותם. כמו כן בוצעו סריקות fMRI מוחיות (MRI תפקודי) על 13 כלבים והתגלה שקיימים אצלם שינויים בפעילות המוחית בנוכחות עצמים חמים, ובמיוחד באותם האזורים אשר מופעלים כאשר נקלט מידע עצבי מהאף.

זו הפעם הראשונה שמתגלה יכולת חישת חום אצל מין טורף. הכלבים יכולים לחוש בקרינה תרמית כזו ולהשתמש במידע החושי לצורך התנהגות מכוונת, אך לא ברור עדיין המנגנון שבאמצעותו חש הכלב בקרינה התרמית. כמו כן הקרינה זוהתה בעוצמות מסוימות ובמרחקים מסוימים ויש בהחלט מקום לבצע מחקר מקיף יותר בעניין ואף לאתר בעלי חיים אחרים אשר אולי מסוגלים לבצע זאת.

 

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על קרינת אינפרה-אדום

כיצד עובד ה-fMRI?- אתר “MRI המדריך המלא”

 

 

צבע השיער על ראשנו ועל גופנו מתחיל להשתנות לצבע אפור-לבן, גם אצל גברים וגם אצל נשים, לרוב החל מאמצע שנות השלושים. שינוי צבע השיער לרוב קשור למאפיינים גנטיים, משמע מתי שצבע השיער השתנה אצל ההורים, כך יחוו גם הילדים שינוי דומה בערך באותו הזמן – כמו כן לרוב תוך כ-10 שנים, השיער יהפוך ברובו להיות לבן. למרות נתונים אלו, לפעמים אנחנו פוגשים אנשים, לאחר או תוך כדי מצב סטרס, ששערם הפך בתוך זמן קצר מאוד מצבעו הרגיל לצבע אפור-לבן, כך שכנראה גם לסטרס יש תפקיד בעניין. לאחרונה צוות מחקר מאוניברסיטאות הרווארד בארה”ב, בראשותו של פרופ’ יא-צייה-הסו (Ya Chieh Hsu), ובשיתוף חוקרים מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל טוען במאמר בכתב העת Nature, שהוא איתר את הסיבה לכך וגם מצא פתרון להקל על התופעה.

צוות המחקר חשף עכברים לסטרס ממושך, ושם לב לכך שתאי הגזע השולטים בצבע העור והשיער (מלנוציטים -Melanocyte stem cells התאים המייצרים מלנין ואחראים לצבע העור והשיער) נפגעו, כך שתוך מספר שבועות, צבע השיער של העכברים הפך לצבע אפור-לבן. התהליך מתרחש כך- הסטרס גרם לשחרור של אדרנלין וקורטיזול אצל העכברים, מה שגרם ללב להגביר את קבצו והעלה את לחץ הדם. אלו השפיעו על מערכת העצבים וגרמו לסטרס אקוטי שפגע בתאי הגזע שמייצרים מלנין בזקיקי השיער והשיער הפך לאפור-לבן. בהמשך המחקר, מצא הצוות שתרופה כנגד יתר לחץ דם חסמה את השינויים בצבע השיער בזכות דיכוי פעולתו של חלבון בשם CDK (cyclin-dependent kinase).

החוקרים הציעו לנסות לייצר תרופה שתדחה את הלבנת השיער על ידי התמקדות בטיפול בחלבון ה-CDK, אם כי הדרך להפסיק קליל את הפיכת השיער לאפור-לבן הינה ארוכה. מחקר זה מצטרף לשלל מחקרים אחרים אשר מעידים על השפעות הסטרס על גופנו.

 

קישור למאמר באתר Nature

קצת על השיער וצבעו

לבצע סריקת MRI איננה דבר קל לכולם, הסורק מרעיש, לעיתים מעורר תחושות קלאוסטרופוביה והבדיקה נמשכת זמן רב. אז מה היה קורה אם היו מבקשים ממכם לישון לילה שלם בתוך סורק ה-MRI? זו בדיוק ההוראה שנתנו חוקרים מאוניברסיטת בוסטון לנחקרים במהלך מחקר, שהדגים בפעם הראשונה בצילום שגלים של נוזל CSF (נוזל מוחי-שדרתי- ע.ב.ח.) שוטפים את מוחנו במהלך הלילה תוך תיאום עם פעילות גלי המוח וזרימת הדם במוח.

המחקר פורסם בסוף אוקטובר השנה (שנת 2019) בכתב העת הנחשב Science, ובמהלכו 13 נבדקים בין גילאי 23 ל-33 התבקשו לישון בתוך סורק ה-MRI כשלראשם כובעי EEG (כובעים הבודקים פעילות חשמלית במוח). תוצאות המחקר הראו שניתן לזהות אדם ישן רק על פי פעילות ה-CSF במוחו, השונה מפעילות ה-CSF אצל אדם ער. כמו כן התברר שקודם כל מתרחש שינוי עצבי בגלי המוח, לאחר מכן מתרחשת זרימת דם במוח ולאחר מכן גל של CSF. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא שכאשר הנוירונים מכובים, הם אינם זקוקים לחמצן רב, כך שדם עוזב את האזור. כאשר הדם עוזב, הלחץ במוח יורד ואז ה-CSF זורם פנימה במהירות על מנת לשמור על לחץ מוחי ברמה בטוחה.

כפי שהוזכר, זהו המחקר הראשון שצילם אי פעם CSF בזמן השינה. החוקרים מתכוונים לבצע מחקר נוסף, גדול יותר, הפעם על נבדקים מבוגרים יותר מהנבדקים במחקר הנוכחי. עצם החיבור של גלי המוח עם זרימת הדם ו-CSF עשוי לספק תובנות באמצעות מחקרי המשך לגבי ליקויים תקינים הקשורים להזדקנות המוח וגם לתובנות על מגוון הפרעות נוירולוגיות ופסיכולוגיות הקשורות לעיתים קרובות לדפוסי שינה משובשים, כולל אוטיזם ומחלת אלצהיימר.

 

קישור לתקציר המאמר- אתר sciencemag

כתבה על המחקר (אנגלית)

אתר MRI המדריך המלא-רפואה ופיזיקה נפגשות

בני האדם החיים כיום, שייכים למין של יונק שהוא תת-שבט במשפחת ההומינידיים בשם האדם הנבון המודרני (Homo sapiens sapiens). בתוך הענף הזה, כנראה בין השאר, היה גם את האדם הניאנדרטלי שנכחד ואת האדם הדניסובי.  האדם הדניסובי הינו אוכלוסיה שחיה לפני כ-190 אלף עד 40 אלף שנה בסיביר ובמזרח אסיה. הממצא הראשון הקשור אליו התגלה בשנת 2010  באמצעות מיפוי רצף הגנום משני שברי מאובנים – עצם של אצבע זרת ושיניים טוחנות – שנמצאו במערת דניסובה, בהרי אלטאי בסיביר. מעבר לעוד מאובן אחד הקשור לאדם הדניסובי (לסת תחתונה אשר נמצאה בשנת 2019 במערת באישיה ברמת טיבט), לא קיימים מאובנים נוספים. לאחרונה, פריצת דרך של קבוצת חוקרים מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, בהובלת פרופ’ לירן כרמל ופרופ’ ערן משורר עם שיתוף פעולה ספרדי, הצליחה לספק הצצה ראשונה לאנטומיה של אותה קבוצת אדם מסתורית. המחקר פורסם במגזין הנחשב Cell ואף הופיע בשער העיתון בשל חשיבותו.

החוקרים פיתחו שיטה שמאפשרת להבין אילו גנים עבדו בצורה שונה בדניסובים, בניאנדרתלים ובבני אדם מודרניים. במחקר החדש הם השתמשו בשיטה חדשה, שיכלול של שיטה קודמת, המאפשרת לקשור שינויים בפעולות הגנים להבדלים באנטומיה של קבוצות האדם השונות. באמצעות השיטה הם הצליחו לשחזר, בפעם הראשונה, לפי גנום האדם הדניסובי שנלקח מקצה זרתו, את הפרופיל האנטומי המלא שלו. השחזור שהתקבל הדגים את 56 התכונות האנטומיות של האדם הדניסובי והראה שבתכונות רבות הוא הזכיר את האדם הניאנדרתלי (כמו במצחו המשוך אחורה, פניו המאורכות והאגן הגדול שלו) אבל היו לו גם תכונות ייחודיות כמו קשת השיניים שלו, שהייתה ארוכה מאוד, וגולגולתו הרחבה באופן מיוחד.

היכולות של האסקימוסים והטיבטים כיום להסתגל לתנאי קור קשים ולחיים בגובה רב כנראה הגיעה מאותו DNA דניסובי, כך שאולי אוכלוסיה זו נכחדה, אך ה-DNA שלהם שוכן בתוכנו ולכן חשיבותו של מחקר זה והצורך לבצע מחקרים נוספים לגבי האדם הדניסובי.

 

קישור למאמר המדעי- אתר כתב העת Cell

קצת על האדם הדניסובי

 

שינה היא דבר חשוב לתפקודנו. זמן השינה בין אדם לאדם הוא שונה, אך ההמלצה היא כ-7-9 שעות שינה לאדם בוגר – פחות מכך וישנה עלייה בסיכון למחלות לב, דיכאון ולקיצור תוחלת החיים. כמו כן, ככל שמזדקנים, כך השינה מתקצרת ומלווה בפרקי ערות גדולים יותר. מחקר חדש שפורסם לאחרונה גילה מוטציה נוספת, המצטרפת למוטציה ראשונה שהתגלתה עוד בשנת 2009, אשר מאפשרת לאדם הנושא אותה לקצר את שנתו ל-6 שעות ואף פחות מכך, ועדיין להישאר פעיל ועירני.

בשנת 2009 גילה מחקר מוטציה בגן DEC2 אצל אם ובתה. גן זה מייצר חלבון אשר עוזר להתבטאות גנים אחרים, כולל גן המייצר את הורמון האורקסין (Orexin), הורמון המווסת את הערות שלנו. כעת, המחקר החדש גילה משפחה נוספת עם מוטציה בגן ADRB1 , אשר נמצאת אצל בערך 4 מתוך 100,000 אנשים, אשר גם כן מאפשרת לישון שעה פחות מהמומלץ ולתפקד באופן יעיל. גן זה מקודד חלבון רצפטור למוליך העצבי נוראדרנלין, וכשיצרו את המוטציה בגן זה אצל עכברים, התגלה שהיא משפיעה על פעילות תאי העצב בגזע המוח הפעילים במצב ערות וכנראה מגבירה את פעילותם ביחס לגן ללא המוטציה (וכך העכבר/האדם יכול לישון פחות שעות ועדיין לתפקד טוב).

מחקרי המשך על השפעת גן יכולים לעזור לשפר את הטיפול בהפרעות שינה ואפילו אולי לספק דרכים להבין טוב יותר את תהליך השינה.

 

המאמר על המחקר- אתר sciencedirect

קישור למידע על גן ADRB1

 

כשאנחנו נוסעים בכביש עירוני או בינעירוני, תשומת הלב צריכה להיות מוקדשת לדרך ולמתנהל בה בלבד, לא לדברים אחרים. שלטי חוצות, אשר נמצאים בגדלים שונים על פני גשרים, צמתים, בניינים ובכל מקום אפשרי אחר, מעצם הימצאותם, עלולים להסית את תשומת הלב של הנהגים מהדרך. מחקר חדש יחסית, אשר נעשה באוניברסיטת חיפה, גילה שבכביש עמוס התרחשויות, דווקא השלטים שגורמים לסיכויי תאונה גבוהים יותר הם השלטים  בהם יש מיעוט טקסט בפונטים גדולים, כמעט ללא תמונות, זאת בהשוואה לשלטים עמוסי טקסט ותמונות.

המחקר, אשר נערך על-ידי ד”ר הדס מרציאנו וד”ר פארלי סתר מהמוקד לארגונומיה וגורמי אנוש במכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות (מעמק”ה) שבאוניברסיטת חיפה, בדק האם לסוגים שונים של שלטי פרסומת יש השפעה על הנהגים. במחקר נבחנו 160 שלטים, אשר חולקו לשלוש קבוצות: שלטים עמוסי גרפיקה וטקסט, שלטים כמעט ללא גרפיקה ועם מעט מאוד טקסט בפונטים גדולים, ושלטים עם מעט טקסט שמורכבים בעיקר מגרפיקה צבעונית. תחת תצוגת קבוצות שלטים אלו לנבדקים, החוקרים בדקו בניסוי ראשון מספר מטלות אשר מדמות התנהגות בכביש, ובניסוי שני בדקו את התנהגות הנהגים בתגובה לסוגי השלטים בסימולטור נהיגה, בו הוזנו סיטואציות שונות היכולות לקרות במהלך נסיעה בכבישים עמוסים ולא עמוסים (כמו התפרצות הולך רגל לתוך הכביש, בלימת פתע של הרכב מלפנים, רכב שסוטה מהמסלול ועוד). תוצאות המחקר הראו שדווקא השלטים המינימליסטים, בסיטואציות שבה הכביש והשוליים עמוסים, היו המסוכנים מכולם, והעלו את הסיכוי לתאונה מ-30% ללא שלט ל-52% בסביבת שלט שכזה. שלטים עמוסי טקסט וגרפיקה העלו את הסיכון לתאונות בכבישים לא עמוסים כאשר היה אירוע מהשוליים של הכביש. הקבוצה השלישית של השלטים (שלטים עם מעט טקסט שמורכבים בעיקר מגרפיקה צבעונית) גרמו להכי פחות סיכון, אך הפריעו ליכולת הנהגים בזיהוי נכון של צבעי רמזורים.

החוקרים טוענים שכנראה מיעוט הטקסט בשלטים פחות עמוסים, גורם לנו לחשוב שנוכל להתמודד איתם טוב יותר מאשר השלטים עמוסי המידע, על קריאתם אנחנו מוותרים מראש – לכן אנחנו עלולים לשים לב מאוחר יותר לאירוע המחייב תגובה מהירה. מחקרי המשך בתחום יכולים לקבוע אילו סוגי שלטים ובאילו מיקומים, הם הכי פחות מסכנים את ציבור הנהגים ואז למנוע תאונות דרכים עתידניות.

 

קישור לכתבה- אתר אוניברסיטת חיפה