סורק ה-MRI משמש לאבחונים קליניים, אך לפעמים היכולות שלו נרתמות למטרות היסטוריות. לפני מספר ימים אנשי מכון ה-CT ברמב”ם בדקו שתי מומיות מצריות עתיקות מלפני 2,500 עד 3,000 שנה, שהוחזקו במשך שנים ארוכות במחסני המוזיאון הימי בחיפה- אחד מהם התגלה כחניטה של בז, שכל איבריו הפנימיים נשמרו בשלמותם.

בין שאר הבדיקות הרבות שיכול לבצע סורק ה-MRI, הוא יכול לשמש גם לבדיקת מומיות- למשל בשנת 2014 נערכה סריקת MRI של נסיכה סיבירית בת 2,500 שנה בעיר נובוסיבירסק שברוסיה בראשותם של המדענים אנדריי לטיאגין (Andrey Letyagin) ואנדריי סבלוב (Andrey Savelov). הסריקה הדגימה שהנסיכה סבלה מילדות (או מגיל ההתבגרות) מאוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis- זיהום בעצם). כמו כן קרוב לסיום חייה, היא נפצעה מנפילה מסוס. מאידך, הדבר המשמעותי שגילו החוקרים היה שהיא חלתה בסרטן השד, אשר גרם לה לכאבים רבים במשך חמש שנים עד שנפטרה. ממצאי הבדיקה פורסמו על-ידי הארכיאולוגית פרופסור נטליה פולושמק (Professor Natalia Polosmak), אותה ארכאולוגית שאיתרה את המומיה בשנת 1993, בכתב העת Science First Hand.

כך בעצם נעזרת הארכיאולוגיה באמצעי הדימות הקיימים כיום- MRI, CT ואף US ורנטגן- לשם הבנת העבר בהקשר של אפידמיולוגיה ורפואה היסטורית.

 

קישור לכתבה עם כל הממצאים של הנסיכה הסיבירית

הידיעה על סריקת מומיות מצריות בעזרת CT- ידיעות אחרונות

הידיעה באתר MRI המדריך המלא

 

 

 

 

 

 

OceanOne- צוללן רובוטבשנת 1664 הפליגה ספינת הדגל של לואי ה-14, La Lune, עם אוצרות עלומים בתוכה מחופי צרפת, אך טבעה לאחר מסע של כ-20 קילומטרים. מאז אף אדם לא הצליח להגיע אליה וכעת רובוט צוללן, פיתוח של אוניברסיטת סטנפורד, הצליח לאסוף מהספינה כד קטן ולהביא אותו אל מעל פני הים.
הרובוט, שמו OceanOne, הוא דמוי אדם באורך של כמטר וחצי. מותקנות עליו מצלמות לראייה תלת-מימדית, זוג זרועות עם צבתות מכניות וחיישני מגע, ומנועים המניעים אותו. חיישני המגע מאפשרים למפעיל הרובוט לחוש במה שהרובוט נוגע ולשלוט בו כאילו הוא בעצמו מרים את הכד מקרקעית הים. המידע עובר כיום, מהרובוט אל המפעיל ומהמפעיל אל הרובוט, דרך כבל דק, כאשר בעתיד מתוכננת גם תקשורת אלחוטית אשר תאפשר גמישות רבה יותר וכניסה לחללים סגורים.
למרות שיש כיום אפשרות להביא צוללנים לעומקים גדולים, הדבר די מסוכן ודורש ניסיון רב שנים – לכן החשיבות הרבה של פיתוח רובוט שכזה. בעזרתו אפשר יהיה גם לחקור עומקים שאליהם בני אדם לא מסוגלים להגיע כלל, להניח תשתיות בקרקעית הים, לטפל ביסודות מבנים כגון אסדות קידוח ועוד.

מבוסס על כתבתו של עידו גנוט, גלילאו מ”ס 213, ע”מ 10

 

קישור לידיעה- אונ’ סטנפורד

סרטון וידאו אשר מציג את פעולתו של הרובוט

בגדים שנמצאו בתמנע מהמאה העשירית לפני הספירהמכרות הנחושת בתמנע, הנכרות גם כיום, היו קיימות עוד בעת העתיקה כאשר הנחושת הייתה המתכת הראשונה בה נעשה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה ופולחן. בתקופת המלך דוד, סביב המאה העשירית לפני הספירה, הופעלו המכרות על-ידי האדומים, אשר היו כפופים לממלכת דוד לאחר כיבושם.
לאחרונה משלחת מאוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של ד”ר ארז בן יוסף, מצאה שרידים של בגדים מסוגים שונים באותו איזור. האריגים נטוו מצמר כבשים, שיער עיזים ובד המופק מצמח הפשתן, כאשר חלקם היו צבועים בצבעי אדום וכחול ועליהם אף עיטורי פסים עדינים. תגלית זו די מפתיעה מאחר שהבגדים הינם באיכות אריגה וצביעה גבוהה לתקופה זו וכנראה שלבשו אותם חרשי המתכת, בשל מעמדם הגבוה. בנוסף לתגלית האריגים התגלו באותו המקום גם ממצאים אורגניים אחרים אשר יכולים לאפשר שיחזור של DNA קדום והבנת תהליכי הביות באותה התקופה.
ממצאי האריגים, תגלית ארכאולוגית די נדירה בפני עצמה, אולי אינם הלבוש הממשי אותו לבשו בממלכת ישראל, אך עדיין מדובר בסגנון לבוש שכנראה היה נפוץ גם בירושלים עצמה.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת תל-אביב

סרטון בו ד”ר ארז בן יוסף מספר על תגליתו

קצת על בקעת תמנע וההיסטוריה שלה

מומיהבשנות השלושים של המאה הקודמת העניק פטריארך אלכסנדרה שבמצריים לעמיתו הפטריארך של ירושלים מומיה מצרית חנוטה בשם “אלכס” אשר נחנטה לפני 2,400 שנה במצריים העתיקה. החניטה, אשר בוצעה בעיקר על-ידי המצרים הקדמוניים (אך גם בסין ובמקומות אחרים בעולם), נעשתה רק לעשירים ולמכובדים שביניהם. במהלכה היו מוציאים את איבריו הפנימיים של הנפטר, ממלאים את הגוף בכמויות מלח גדולות, משמנים, מצפים הכל בזפת טבעית ועוטפים את הגופה ברצועות פשתן- כך היו מצליחות הגופות להישמר מאות ואלפי שנים.
לאחרונה הועברה המומיה, כאשר היא מוגנת מכל צדדיה, מירושלים אל מכון ה-CT של בית חולים כרמל. שם חיכו לה פרופ’ נתן פלד, מנהל מכון הדימות, הנחשב מומחה לסריקת ממצאים ארכיאולוגיים, וטכנאי אחראי תחום ה-CT, מתי שנף- ואלו ביצעו עליה בדיקת CT מקיפה. הבדיקה חשפה שמדובר בגבר כבן 50 עד 60 בגובה של 153 ס”מ, אשר סבל מאוסטאופורוזיס (מחלה הפוגעת בצפיפות ובחוזק של העצמות עקב בריחת סידן- ע.ב.ח.). כמו כן הודגמה ב-CT נסיגת חניכיים וחוסר בשיניים, דבר המעיד על תזונה טובה ועשירה בסוכר.
השלד, לאחר סיום הבדיקה, הוחזר ללא פגע אל מקום מושבו הקבוע בירושלים. סריקות CT של שלדים עתיקים מאפשרות לנו הצצה על החיים בתקופה שבה חי הנפטר, ועל המצב התזונתי והבריאותי שלו. הן דוגמה מצויינת לתרומת הדימות הרפואי גם בתחומים אחרים מאבחון רפואי רגיל.

 
קישור לידיעה- אתר כללית

קצת על מומיות ושימור גופות

ייןהיין של הנגב הישראלי בימי הביניים היה ידוע כאחד היינות היוקרתיים והמשובחים של האימפריה הביזנטית, אימפריה ששרדה כמעט אלף שנה לאחר נפילת רומא. לצערם של חובבי היינות, הגפנים מהן יוצר היין לא שרדו וגם מאמצים לאתר את זרעי הגפן הנדונה לא נחלו הצלחה עד לתקופתנו. החוקרים אף אינם יודעים אם אותן הגפנים היו מקומיות או יובאו מארצות אחרות (כפי שמתרחש כיום, כאשר הגפנים בנגב מגיעות מצרפת או איטליה).
בחפירות אשר נעשו לאחרונה בעיר הביזנטית חלוצה (Elusa ביוונית), עיר שנוסדה על-ידי הנבטים והפכה להיות בימי הביזנטים לעיר הגדולה מבין ערי הנגב באותה התקופה, התגלו סוף סוף מאות זרעים מפוחמים של גפן. הזרעים התגלו באשפות העיר, אשפות שנערמו במהלך המאות השישית והשביעית לספירה. כעת הזרעים עוברים אל הביולוגים על מנת לרצף את ה-DNA שלהם לשם גילוי מקורם וניסיון לשחזר ולטעום את אותו יין משובח וידוע של אז.
בראש החפירות בחלוצה עומד פרופ’ גיא בר-עוז, כאשר שותפים מרכזיים אחרים בחפירות הם ד”ר ליאור וייסבורד מאוניברסיטת חיפה וד”ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות.

 

קישור לידיעה- אתר רשות העתיקות

קצת על העיר חלוצה (Elusa)

הכותל המערבי-התמונה לקוחה מאתר ויקיפדיההכותל המערבי הוא אחד מארבעת קירות התמך אשר הקיפו את הר הבית בשלהי הבית שני, לפני כאלפיים שנה. במבט מהיר עליו, אפשר לראות שחלק מסלעיו מאוד בלויים, דבר היכול לגרום בעתיד להתמוטטותו.
מספר חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית, בראשות ד”ר סימון עמנואל ויעל לוינסון, יצרו מודל תלת-מימדי אשר מאפשר לחשב במדוייק את דרגת השחיקה של אבני הגיר המרכיבות את הכותל. ממודל זה התברר שהאבנים המורכבות מגבישים גדולים כמעט ולא התבלו, בעוד האבנים המורכבות מגבישים קטנים מאוד (גבישים אשר יכולים להגיע לאלפית המילימטר) עברו שחיקה רצינית מאוד. במהלך ניסויים נוספים התברר שגבישי האבנים מתפוררים בגלל המסתם במי גשמים הפוגעים בהם.
מחקר זה יכול להביא להבנת תהליכי בלייה אשר מתרחשים באבני הכותל ואז לנסות להגיע לפתרונות מתאימים על מנת לשמר את אותם אבנים- דבר שיכול לעזור גם לכותל וגם למבני עתיקות אחרים בארץ ובעולם.מבוסס על כתבתו של טל בן עזרא, גלילאו מ”ס 193, ע”מ 36

 

טבעת החותם שהתגלתה בקבר- צילום קלרה עמית באדיבות רשות העתיקות
טבעת החותם שהתגלתה בקבר- צילום קלרה עמית באדיבות רשות העתיקות

במהלכם של חפירות הצלה של רשות העתיקות באיזור תל שדוד בצפון עמק יזרעאל, התגלה קבר של אדם, כנראה כנעני, אשר נקבר שם במאה ה-13 לפסה”נ, לפני כ-3,300 שנים. התגלית נחשפה לאחר שחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל חפרה באיזור לשם הנחת צינור גז. בעקבות תגלית זו רשות העתיקות ביצעה שם חפירת הצלה ארכיאולוגית.
בקבר גילו החופרים ארון קבורה מחרס אשר מעוצב בצורת אדם. בתוך הארון היו כלי אגירה, כלי פולחן ועצמות בעלי חיים עם חפצים אישיים של אדם שהיה שייך לאליטה המקומית וכנראה שירת כפקיד כנעני בשירות הצבא המצרי.
כלים אלו שימשו בתרבות המצרית למנחה לאלים ולמזון למתים לאחר מותם. כמו כן התגלתה בקבר טבעת חותם מזהב, אשר שימשה לחתימה על מסמכים, כשעליה שם המלך סתי הראשון (מלך מצרי אשר שלט במצריים העתיקה במאה ה-13 לפנה”ס. הוא היה אביו של רעמסס השני, אשר חלק מחוקרי התנ”ך מזהים אותו עם פרעה מסיפור יציאת מצריים בספר שמות).
ברשות העתיקות מתכננים לבדוק אפשרות לקחת דגימת DNA מהקבר על מנת לבדוק האם אכן האדם ממקור כנעני או ממקור מצרי.

 
קישור לידיעה-אתר הידען

קישור לידיעה-רשות העתיקות

קצת על תל שדוד וההיסטוריה שלה

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

האמונה בכתבי קללה ובעין הרע רווחה בעולם בעבר ולאחרונה התגלה, בחפירות רשות העתיקות בחניון גבעתי שבעיר דוד, כתב קללה על פני לוחית עופרת כשעליו כתובת ביוונית.
כתב הקללה התגלה בתוך בניין ענקי מהתקופה הרומית, אשר חרב ברעידת האדמה של שנת 363. לוחית העופרת נפתחה לאחר מאמצים רבים על-ידי המשמרת לנה קופרשמידט ובה התגלה כתב קללה של אישה בשם קירילה אשר רוצה להטיל כישוף על אדם בשם יאניס, זאת בעקבות מחלוקת ביניהם. כתב הקללה, אשר כנראה הוטמן בסתר בחדרו של אותו יאניס או באולם בית המשפט שבו התגלעה המחלוקת, סביר להניח שלא נכתב על-ידי אותה קירילה אלא בעזרתו של מכשף מקצועי, מקצוע שרווח באותם הימים. יחד איתו נמצאו עוד פריטים רבים, למשל רעפים שעליהם טביעת הליגיון העשירי, צלמיות חרס, פרסקאות (טיח צבעוני) ועוד.

 

קישור לידיעה-אתר רשות העתיקות

קצת על כישוף ועולם המאגיה בעת העתיקה ובימי הביניים

גרזן אבן פרהיסטורי
גרזן אבן פרהיסטורי

במהלך חפירות של רשות העתיקות, אשר קדמו להרחבת כביש 38 באיזור העיר בית שמש, נחשפו שרידי יישוב שהקדום שבהם מתוארך לראשית האלף ה-8 לפנה”ס, התקופה הניאוליתית הקדם קראמית והמאוחר לסוף האלף ה-4 לפנה”ס, סוף התקופה הכלקוליתית. זו הפעם הראשונה שמתגלה מבנה כה קדום באיזור שפלת יהודה.
מדובר בעדות קדומה למבנה קבע ותקופה שבה התחילו לביית בעלי חיים וצמחים. ליד המבנה נמצאו תשעה גרזני אבן מאני צור וגיר אשר ננטשו מסיבה שאיננה ברורה.
באיזור החפירה נמצאו כלי פולחן אשר מרמזים על קיום מקדש פולחני במקום, סוג מבנה שיחסית נדיר למצוא מתקופה זו. גילויים אלו מחזקים את עדויות המדע לגבי הזמן שבו עברה החברה הכפרית לתפקד כחברה עירונית.

 

קישור לידיעה-רשות העתיקות

קצת על התקופה הניאוליתית הקדם קראמית

קצת על התקופה הכלקוליתית

 

התמונה מתוך אתר tsofar- ישראל ארצי
ים כנרת- התמונה מתוך אתר tsofar (ישראל ארצי)

לפני יותר מ-3,000 שנה, בשלהי תקופת הברונזה, חלה בתקופת זמן קצרה ביותר קריסה של אימפריות גדולות כמו האימפריה החיתית, האימפריה המצרית, התרבות המיקנית ועוד. לאחר קריסה זו עלו ממלכות תקופת הברזל, ביניהם גם ישראל, יהודה והפלישתים.
הסיבה לקריסה זו איננה ברורה, אם כי ישנם כל מיני השערות. במחקר אחרון, אשר בוצע בשיתוף פעולה ישראלי-גרמני בראשותה של ד”ר דפנה לנגוט ופרופ’ ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל-אביב, הוצאה אבקת צמחים (פולן) מעומק של כ-40 מטר מתחת למי הכנרת.
אבקת צמחים זו עמידה מאוד לפגעי הטבע והזמן, ובדיקה שלה זיהתה תקופת יובש חמורה לאורך של כ-150 שנה בשלהי תקופת הברונזה- דבר שיכול להסביר את נפילת האימפריות.
הייחוד במחקר זה, לדברי החוקרת, הוא המרווח הצר יחסית בין הדגימות, כ-40 שנה, כשמחקרים קודמים בדקו מרווחים גדולים הרבה יותר. כמו כן במחקר זה הצליחו החוקרים ליצור קורלציה בין זמן הבצורת לאירועי שריפות באיזור המזרח התיכון ובעיקר בישראל- מה שמחזק את ממצאיהם.

מבוסס על ידיעתה של אורנה כהן, עיתון גלילאו מ”ס 184, ע”מ 32-33.

 

קישור לידיעה-אתר נשיונל גיאוגרפיק

קצת על תקופת הברונזה המאוחרת