שוניתן לימוני2דג שוניתן לימוני (Pomacentrus moluccensis) הוא דג אשר חי בשוניות האלמוגים של האוקיינוס השקט המערבי. כמו לכל דג, יש לו אוייבים והוא נאלץ להתמודד איתם באמצעים שונים. אחד האמצעים הללו הוא חומר אותו משחררים דגים פצועים לזירה, כאשר חומר זה משמש כחומר אזעקה ומושך דגים אחרים אל הזירה.
מחקר אשר נעשה באוניברסיטת ג’יימס קוק שבאוסטרליה על-ידי אונה לונסטדט (Lonnstedt) ומארק מק’קורמיק (McCormick) סבר שחומר זה נועד למשוך דווקא אוייבים אל הזירה ולא דגים אחרים לעזרה. בניסוי שעשו הם אכן ראו שהחומר אותו מפריש דג פצוע גורם למשיכת טורפים כגון דגי צבעון מהמין פסאודוכרומיס פוקוס (Pseudochromis fuscus) שאחריהם עקבו בעיקר, דגי קוד (בקלה), פורל ואפילו כרישים. לטענתם המטרה של הפרשת החומר היא למשוך אויבים לזירה על מנת לאפשר לשוניתן לנצל את המהומה ולברוח. במחקר נוסף הם הדגימו הצלחת השוניתן לברוח ביותר מקרים כאשר הצטרף לזירה טורף נוסף.
מחקר זה מעורר מחשבות לגבי תכונת בעלי חיים רבים, כולל האדם, להשמיע צעקות כאשר הם במצוקה ושאולי במקור המטרה היתה קצת שונה ממה שאנחנו חושבים כיום.

מבוסס על כתבתם של ד”ר יונת אשחר וד”ר נעם לויתן, גלילאו מ”ס 207, ע”מ 14-13

 

קישור למאמר המקורי- אתר royalsocietypublishing

סרטון של דגי השוניתן הלימוני

מצלמה היפרקאםהעין האנושית מסוגלת לראות אורכי גל שבין 750-390 ננומטר (nm) או במושגי תדירות הגל: בין 790-400 טרה-הרץ (THz). ספקטרום זה נקרא הספקטרום הנראה (בעלי חיים רבים אחרים מסוגלים לראות יותר מאשר העין האנושית ולראות גם קרינת על-סגול, כדוגמת ציפורים, דבורים וחרקים אחרים או לחוש קרינת תת-אדום, לדוגמה נחש מסוג עכסן- ע.ב.ח.).
לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, בשיתוף מחלקת המחקר של חברת מיקרוסופט, פיתחו מצלמה זולה ומוקטנת אשר יכולה לצלם בספקטרום רחב יותר מאשר הספקטרום הנראה, וכך לצלם מה שהעין האנושית לא מסוגלת לראות. מצלמה היפר ספקטרלית זו, שמה HyperCam, היא המצלמה הראשונה אשר זולה וקטנה מספיק עד כדי כך שתוכל להשתלב למשל במכשיר סלולרי. בעזרת היכולות ההיפר ספקטרליות של אותה המצלמה, היא תוכל להדגים בבירור, בעזרת תוכנה מתאימה, את כלי הדם מתחת לעור (למשל לצרכי לקיחת דם), לזהות טריות של מזון, לשמש לזיהוי של דגימות דם ושתן ועוד.
המצלמה הקטנה נמצאת כרגע בשלבי אב טיפוס, ועדיין יש צורך בשיפורים רבים עד שתוכל להשתלב במכשיר סלולרי, אך כבר עתה הפוטנציאל שלה נראה מבטיח ביותר.

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

הידיעה באתר אוניברסיטת וושינגטון

קצת על צילום היפרספקטלי

קיבה2תחום המחקר של חיידקי המעי הינו תחום מחקר פורה מאוד בשנים האחרונות (אפשר להזכיר בהקשר זה את ד”ר ערן אלינב ממכון ויצמן, זוכה פרס רפפורט, העוסק כיום בפרוייקט רחב היקף בתחום בשיתוף עם פרופ’ ערן סגל, גם הוא ממכון ויצמן- ע.ב.ח.). מחקרים שנעשו בעשור האחרון הוכיחו שהרכב חיידקי המעי קשור בנטייה להשמנה אצל עכברים וכעת מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת גוטינגן שבשבדיה, בראשותו של פרדריק בקהד (Backhed), טוען שניתוח לקיצור קיבה מביא לשינוי באוכלוסיית חיידקי המעי וכך להרזייה.
במחקר נלקחו שתי קבוצות של נשים, האחת לאחר ניתוח קיצור קיבה והאחת ללא ניתוח קיצור קיבה והתברר שהפרופיל החיידקי השתנה משמעותית אצל הקבוצה שלאחר ניתוח קיצור הקיבה. כמו כן, לאחר שהוחדרו חיידקי המעי של שתי הקבוצות למעי עכברים נקיים מחיידקים, התברר שהעכברים שהיו עם אוכלוסיות החיידקים שנלקחה מקבוצת הנשים שהיתה לאחר ניתוח קיצור הקיבה, היו רזים יותר וניחנו בחילוף חומרים גבוה יותר.
מחקר זה ממשיך את סדרת המחקרים המלמדים על השפעתם של חיידקי המעי על ההשמנה (השפעה שלדעת חוקרים רבים מגיעה אל תחומים רבים נוספים שאינם קשורים לתזונה והשמנה- .
ע.ב.ח.). החוקרים מקווים למצוא את הדרך למנוע את ניתוח קיצור הקיבה בעזרת החלפת חיידקי המעי של אותן נשים המועמדות לניתוח, וכמובן למצוא אלו חיידקים הם האחראים לשינוי.

 

הכתבה על המחקר- הבלוג של ד”ר דרור בר-ניר

כתבה על המאמר- אתר sciencemag

קצת על מחקרם של ד”ר ערן אלינב ופרופ’ ערן סגל

פלסטרכאשר אנחנו נפצעים, הרופא או האחות מחטאים וחובשים לנו את איזור הפצע במטרה למנוע מחיידקים להגיע אליו ולזהם אותו יותר. השאלה אם אותה התחבושת או הפלסטר יכולים גם לעזור בריפוי הפצע עצמו?
חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון (WSU) שבארצות הברית, בראשותו של פרופ’ האלוק בינאל (Haluk Beyenal), פיתחו פלסטר אשר מוליך זרם חשמלי וכך הורג בקטריות באיזור הפצע. גירוי חשמלי נחקר זמן רב בהקשר ליכולתו להאיץ תהליך של ריפוי פצע והסברה היתה שאותו זרם חשמלי גורם ליצירה מהירה יותר של כלי דם באיזור הפצע ואז הזרמת דם רב יותר לאיזור הפגוע – מה שעוזר לריפוי הפצע (תהליך הנקרא אנגיוגנזיס; Angiogenesis). במהלך הניסוי הנוכחי בדקו החוקרים את יכולתו של פלסטר, המורכב מבד בעל יכולת להוליך זרם חשמלי, להשמיד את החיידקים באיזור הפצע אך לא לפגוע באיזורים הבריאים. התוצאות הראו שאכן החיידקים באיזור הושמדו, כפי שהיה קורה אם היו משתמשים באנטיביוטיקה, ואילו האיזורים הבריאים לא נפגעו כלל. לאחר מחקר נרחב, הסיבה לכך היתה יצירת מימן על-חמצני (hydrogen peroxide), חומר חיטוי חזק, על פני האלקטרודה. החוקרים הצליחו לשלוט בעזרת הזרם החשמלי על ריכוז המימן העל-חמצני, וכך לשלוט ביכולת להשמיד חיידקים.
עיקרון השיטה של החוקרים, כאמור איננו חדש, אך יכולת השליטה שלהם בתגובות האלקטרו-מכניות של הפלסטר והבנת הסיבה להשמדת החיידקים הן חדשניות, וכעת הם בתהליכי הוצאת פטנט על ה”פלסטר האלקטרוני”. בינתיים הם עמלים על הרחבת אפשרויות השימוש ביישום על מנת שיאיץ גם ריפוי של פציעות גדולות יותר ותהליכים טראומטיים אחרים בגוף האדם, וכך אולי יוכל בבוא העת להחליף את האנטיביוטיקה וכך לפתור את בעיית העמידות של החיידקים אליה.

תודה לגיא לוי, כתב טכנולוגיה ומחשבים, על העזרה בהכנת הידיעה.

 

קישור לידיעה- אוניברסיטת וושינגטון

קצת על תהליכי הריפוי של פצע בגוף האדם

עטלף בתוך כדנית- זכויות התמונה שמורות ל-Merlin D.Thttle מאתר indefenseofplants
עטלף בתוך כדנית- זכויות התמונה שמורות ל-Merlin D.Thttle מאתר indefenseofplants

צמח הכדנית הינו צמח טורף, אשר שמו ניתן לו בזכות עליו דמויי הכד. רוב מיני הכדנית לוכדים חרקים אל תוכם, ולאחר שהחרקים טובעים במיצי העיכול בתוך העלים החלקים, הצמח מעכל אותם. מאידך ישנו מין כדנית בשם כדנית המסלי (Nepenthes hemsleyana), אשר נמצא בביצות בורנאו (בורנאו הינו אי בדרום מזרח אסיה, השלישי בגודלו בעולם; נחשב כאזור רבגוני וייחודי מבחינת החי והצומח- ע.ב.ח.), אשר יכולתו לפתות חרקים אל תוכו נמוכה יחסית. במקום זאת, על מנת לשרוד, מקיימת הכדנית שיתוף פעולה מעניין עם סוג עטלף קטן הנקרא “העטלף הצמרי על שם הארדוויק” (Kerivoula hardwickii). הכדניות מספקות לעטלפים מקום שינה מוגן בתוך עליהן ואילו גללי העטלפים מספקים לה חומרי מזון.
מחקר חדש, אשר נעשה על-ידי בני הזוג קרולינה ומיכאל שנר (Schoner) מאוניברסיטת גרייפסוואלד שבגרמניה בעזרת ראלף סימון (Simon) מאוניברסיטת ארלנגן-נירנברג, חקר בעזרת ניסוי את הדרך שבה מוצאים העטלפים את דרכם לכדניות. התברר שהדופן האחורית של כדי כדנית המסלי מחזירה את ההד החוזר אשר שולחים העטלפים לסביבתם בצורה הרבה יותר טובה משאר מיני הכדניות.
מחקר זה מגלה שמעבר לשיתוף הפעולה בין העטלפים לכדניות, הם גם הצליחו למצוא דרכים לתקשר ולמצוא זה את זו על מנת ליישמו.

 

קישור לכתבה על הידיעה- תיבת נעם (ד”ר נעם לויתן וד”ר יונת אשחר)

קצת על צמח הכדנית

טלסקופ הרדיו-FASTטלסקופ רדיו (או רדיו-טלסקופ) הוא מתקן אשר צופה בעצמים המצויים בחלל באמצעות קרינת רדיו (קרינה אלקטרומגנטית אשר אנו משתמשים בה לשימושים רבים גם על פני כדור הארץ ואשר מוקרנת אלינו באופן קבוע גם מהחלל – ע.ב.ח.). להבדיל מטלסקופ רדיו, ישנו טלסקופ אופטי אשר צופה בעצמים בחלל על-ידי קליטה של קרינת אור שהם פולטים (למשל טלסקופ האבל, המותקן בתוך לוויין שחג במסלול נמוך סביב כדור הארץ בגובה של כ-589 ק”מ, הינו טלסקופ אופטי משוכלל). טלסקופ רדיו בנוי בצורת אנטנה ענקית (או מספר אנטנות קטנות יותר) והתחום שעושים בו שימוש נקרא “רדיו-אסטרונומיה” (תת-תחום של אסטרונומיה).
כיום טלסקופ הרדיו הגדול בעולם נמצא בארסיבו (Arecibo) שבאי פוארטו ריקו (Puerto Rico) – אי בים הקריבי השייך לארצות הברית ותושביו בעלי אזרחות אמריקאית. קוטרה של האנטנה שלו הוא 305 מטרים. לפני כעשור החליטו הסינים לבנות טלסקופ רדיו במחוז גויז’ו (Guizhou) בדרום סין בקוטר של 500 מטרים ובעוד כשנה תתחיל בנייתו. הטלסקופ נקרא כרגע FAST (Five hundred metre Aperture Spoherical radio Telescope; טלסקופ רדיו כדורי של 500 מטרים).
לטענת הסינים, טלסקופ זה יהיה יעיל פי 30 מארסיבו (אשר נבנה בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת!). אם הטלסקופ ארסיבו הצליח למדוד כ-20 אלף גלקסיות כאשר מרחק המדידה שלו עד 250 מיליון שנות אור, טלסקופ FAST יוכל למדוד כמה מאות אלפים של גלקסיות נוספות במרחקים גדולים הרבה יותר. בעקבות כך גם יוגדלו פי כמה מספר המטרות של פרוייקט SETI, החיפוש אחר תרבויות תבוניות ברחבי שביל החלב, לשם איתור ממצאים בתחום.

מבוסס על כתבתו של נח ברוש, גלילאו מ”ס 204, ע”מ 11-10. תודה לטל ענבר ממכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל ויו”ר אגודת החלל הישראלית על הסיוע בדיוק הכתוב בתחילת הידיעה.

 

אתר המסביר על טלסקופ FAST

על טלסקופ ארסיבו (Arecibo)

קצת על רדיו טלסקופ

אולטרה סאונדבשנים האחרונות האולטרה סאונד, גלי על-שמע, מתגלה מעבר ליכולתו לשמש בבדיקת הדמייה, גם כבעל פוטנציאל טיפולי נרחב. אחד המחקרים האחרונים בתחום נעשה על-ידי חוקרים באוניברסיטת שפילד שבאנגליה, בראשותו של מרק בס (Bass), ובמהלכו נוסתה שיטה חדשה להאצה של ריפוי פצעים בעזרת אולטרה סאונד.
פצעים כרוניים מופיעים אצל אוכלוסיות שונות וההחלמה מהם קשה. החוקרים השתמשו באולטרה סאונד על פצעים טרום-כרוניים של עכברים חולי סכרת (חולי סכרת נוטים ליצור יותר פצעים כרוניים שזמן ההחלמה שלהם ארוך יותר מכאלו שהם אינם חולי סכרת- ע.ב.ח.) והתברר שזמן הריפוי של הפצעים ירד מתשעה ימים לשישה ימים. הדבר מתבצע בעקבות תנודות בתאים באיזור הפצע, אותם יוצר האולטרה סאונד, אשר מאיצות את תהליך ההחלמה.
מאחר שמנגנון ריפוי הפצעים אצל בני אדם ועכברים הינו שונה, עדיין נדרשים מחקרים נוספים על מנת לאשר שאכן השיטה עובדת. כמו כן יש צורך לבדוק את השיטה על פצעים שכבר נהיו כרוניים. אם הניסויים יצליחו, יתכן שיתאפשר לצמצם את ייסורי החולה בעזרת החלמה מהירה יותר של פצעיו.

מבוסס על כתבתו של עידו גנוט, גלילאו מ”ס 204, ע”מ 17

 

ההודעה לעיתונות של אוניברסיטת שפילד

קצת על אולטרה סאונד והיישומים שלו

פייסבוקהאינטרנט מעניק לכולנו דרך להתבטא. הטקסטים הרבים שמצטברים לגבי כל אחד ואחד מאיתנו, אם יאספו בצורה הנכונה, יכולים לרמז רבות על האישיות שלנו ועל האופן שבו אנו מסתכלים על החיים. בשנים האחרונות צצו יישומי סטארט אפ רבים, המתבססים על מדעי המחשב, בלשנות ופסיכולוגיה, אשר מנתחים טקסטים כתובים בפייסבוק, בטוויטר וברשתות אחרות, ומנסים לזהות למשל פוטנציאל טרוריסטי אצל הכותב ולהבדיל, פוטנציאל שיווקי אצלו (ואז להתאים לו את הפרסומות הנכונות).
מחקר חדש אשר בוצע על-ידי גרגורי פארק (Park), חוקר מפילדלפיה שבארצות הברית, ואשר פורסם בכתב העת Journal of Personality & Social Psychology כלל 66,732 משתתפים אשר התקינו אפליקציה בפייסבוק שאספה את עידכוני הסטטוסים שלהם. במקביל העבירו לאותם אנשים מבחני אישיות. במהלך מחקר זה יצרו החוקרים אלגוריתמים מורכבים לניתוח השפה של המשתתפים, אשר חישבו את תדירויות השימוש בסימני השפה (כמו שימוש בריגשונים, סימני פיסוק, איות מקוצר ועוד), ויצרו מודל ניבוי אישיות על סמך הפרמטרים הללו.
בשלב הבא הם ניסו את מודל הניבוי על קבוצה של 4,824 משתתפי פייסבוק נוספים והוכיחו שמודל הניבוי שנוצר תואם בצורה מהימנה ותקפה את מבחני האישיות ומידע שמסר אדם קרוב לגבי אישיותם של אותם אנשים.
מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים אשר מנתחים את השפה של משתתפי האינטרנט על מנת להפיק מהם מידע חשוב, מידע היכול לבוא לידי שימוש בתחומים רבים (אותו חוקר גם ביצע מחקר דומה על ציוצי טוויטר; ראו בקישור למטה- ע.ב.ח.). הביקורות על המחקר כללו, בין השאר, את העובדה שאותם משתתפים במחקר בשתי הקבוצות אישרו את התקנת האפליקציה אצלם, והשאלה אם הממצאים תקפים גם לאנשים שלא יאשרו זאת מרצונם?

מבוסס על כתבתה של ד”ר מרים דישון-ברקוביץ, גלילאו מ”ס 203, ע”מ 47-46

 

קישור לידיעה- אתר Timeout

קישור למאמר המקורי- קובץ PDF

דף הפרסומים של גרגורי פארק (Park)- כולל מחקרים נוספים בתחום הנדון

חיידקים ונגיפיםבגופנו ישנה מערכת חיסונית אשר מגינה עלינו משלל איומים מבחוץ (למשל מיקרואורגניזמים פתוגניים), ומבפנים (למשל השמדת תאים סרטניים). גם לחיידקים ישנה מערכת חיסונית אשר מגינה עליהם מפני נגיפים התוקפים חיידקים (נגיפים אלו נקראים בקטריופאג’ים או פאג’ים; קיימות הערכות עתידניות באשר לשימוש בהם נגד חיידקים, כאשר עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה תגבר). כמו אצלנו, גם החיידקים אמורים להבדיל בין DNA זר לבין ה-DNA שלהם ולפני כמה שנים התגלתה מערכת חיסונית חיידקית לומדת, CRISPR, המצוייה אצל 40% מכלל החיידקים. עד היום לא היה ברור בדיוק כיצד יודע החיידק להבדיל בין DNA זר ל-DNA שלו, אך לאחרונה מחקר ישראלי חשף מנגנון פעולה מורכב ורב-שלבי העומד בבסיס פעולה זו.
המחקר, אשר בוצע על-ידי מדענים ממכון ויצמן למדע ומאוניברסיטת תל אביב על-ידי ד”ר אסף לוי ומורן גורן בהנחייתו של פרופ’ רותם שורק ופרופ’ אהוד קימרון, חשף ש-CRISPR יודעת לזהות DNA המשתכפל מהר (כפי שקורה עם DNA הנגיף), בזכות גודל כרסום של אנזים תיקון שברים קטנים המתרחשים בזמן החלוקה. כאשר מדובר ב-DNA החיידק, הכרסום נפסק די מהר בעקבות רצף DNA שנקרא chi, רצפים אשר אצל נגיף נדיר מאוד. כך, כאשר מדובר ב-DNA נגיפי, מכרסם האנזים חלקים נרחבים יותר ומטמיע אותם ב-DNA של החיידק לשם זיהוי שלהם על ידי מערכת ה-CRISPR ואז תקיפתם בהווה ובעתיד.
מחקר זה עוזר להבין טוב יותר את המאבק אשר מתנהל בין נגיפים לחיידקים בטבע ויכול לשמש ככלי יעיל עתידני כנגד כל אחד מהם.

 

קישור לתקציר המאמר- אתר כתב העת Nature

קישור לכתבה על הגילוי

קצת על ה-CRISPR

עבודה פיזיתפעילות גופנית הינה דבר מומלץ על-ידי רופאים רבים מאחר שהיא מהווה גורם מגן מפני מוות בכלל ומוות ממחלות לב בפרט, אבל האם עבודה פיזית בינונית עד קשה, כפי שמבצעים חלק מעובדי הצווארון הכחול, יכולה להוות תחליף לפעילות גופנית? זה היה נושאו של מחקר חדש שבוצע בראשותה של ד”ר שירה זלבר-שגיא, פרופ’ מנפרד גרין ותלמיד המחקר גיל הררי, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
במחקר אורך, בו נאספו נתונים דמוגרפיים ובריאותיים במשך 22 שנים, השתתפו 4,819 גברים בני 70-20 מ-21 מפעלים בארץ. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות- קבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ פיזי בינוני עד קשה (עובדי צווארון כחול), וקבוצת אנשים שעבודתם דרשה מאמץ קל או לא דרשה מאמץ בכלל (עובדי צווארון לבן). התברר ששיעור התמותה הכללית של עובדי הצווארון הכחול היה גבוה יותר יחסית לעובדי הצווארון הלבן, בעיקר כאשר הם לא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי (15.2% סיכון למוות). הסיכון הנמוך ביותר היה אצל עובדי הצווארון הלבן שביצעו עבודה פיזית קלה או לא ביצעו בכלל עבודה פיזית בעבודה וביצעו פעילות גופנית (4.84% סיכון למוות). תוצאות דומות התקבלו גם בהקשר לסיכון למוות ממחלות לב (פי 4 יותר סיכון לעובדי הצווארון הכחול שלא ביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי מול עובדי הצווארון הלבן שביצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי).
הסיבה להבדלים אלו, לפי החוקרים, היא שלמרות ששתי הפעילויות הללו נחשבות לפעילויות גופניות, הפעילות הגופנית בשעות הפנאי משפרת תפוקה אירובית ומשתפת שרירים רבים יותר מפעילות פיזית מונוטונית במהלך העבודה- לכן המלצתם היא שגם פועלים בעבודות פיזיות יבצעו פעילות גופנית בשעות הפנאי.

מבוסס על כתבתו של אילן יבלברג, גלילאו מ”ס 203, ע”מ 45-44.

 

קישור לידיעה- אתר אוניברסיטת חיפה

קצת על פעילות גופנית ויתרונותיה