פיברומיאלגיהפיברומיאלגיה היא תסמונת כאב כרונית שהסימפטומים הנפוצים בה הם כאבי שרירים, כאבים בסיבי רקמת החיבור כמו הגידים, תשישות ועוד (היא קרויה “תסמונת” כי מדובר באוסף של תסמינים וסימנים; תסמין הוא מה שהחולה מדווח עליו לרופא וסימן הוא מה שהרופא מוצא בבדיקה- ע.ב.ח.). התסמונת פוגעת בכשני אחוזים מהאוכלוסיה כאשר 90% מהחולים הם נשים ובגלל אופיה היא יחסית קשה לאיבחון. הסיבות לה, כפי שנהוג לחשוב כיום, הן חבלת ראש, זיהום במערכת העצבים או עקה נפשית קשה ומתמשכת. אלו גורמות לשיבוש של המנגנון המוחי אשר אחראי על הכאב.
מחקר חדש, בו השתתפו חוקרים מאוניברסיטות תל-אביב ובן-גוריון (ד”ר שי אפרתי, פרופ’ אשל בן יעקב ז”ל, פרופ’ דן בוסיקילה וד”ר יעקב אבלין) וחוקרים מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, הוכיח שטיפול בתא לחץ, סביבה עתירה בחמצן, יכול לשפר את מצב החולות בפיברומיאלגיה באופן משמעותי. בניסוי חולקו 60 נשים חולות פיברומיאלגיה בגילאים שונים לשתי קבוצות- קבוצה אחת קיבלה טיפול של חמש פעמים בשבוע בתא לחץ והקבוצה השנייה היוותה קבוצת בקרה. התוצאות הראו ש-70% מהנשים, שקיבלו את הטיפול בתא הלחץ, שיפרו את מצבן עד כדי כך שלא ניתן היה להגדיר אותן יותר כחולות פיברומיאלגיה.
הסיבה לריפוי היא עצם יכולתו של החמצן המועשר בתא הלחץ לאושש תאי מוח שנפגעו קלות וכך לשקם את רקמת המוח הפגועה. מעבר לכך שבעקבות טיפול זה חולות פיברומיאלגיה רבות יכולות להירפא, השימוש בתא לחץ יכול להוות פתרון רחב היקף במחקרים נוספים גם במחלות מוחיות אחרות כגון אלצהיימר ואף למנוע את הזדקנות המוח והירידה הקוגנטיבית עם התקדמות הגיל.

 

קישור למאמר המקורי- כתב העת PLOS One

קישור לכתבה על הניסוי והממצאים- אתר nrg

קצת על פיברומיאלגיה

בטון נסדקחלק גדול מהמבנים הקיימים כיום עשויים מבטון, חומר המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. הבעיה שבמהלך השנים, הבטון נסדק ומוטות הברזל אשר מצויים בו מחלידים ונחלשים. אז, הדרך היחידה היא לחזק את הבניין באמצעים תומכים אשר דורשים זמן, כסף ואי-נוחות רבה מצד שוכני הבניין.
בטון ביולוגי (Bioconcrete) הוא בטון אשר מסוגל לתקן סדקים “בעצמו”. לא מדובר על המצאה חדשה, אך לאחרונה מיקרוביולוג בשם הנק יונקרס (Jonkers) מהאוניברסיטה הטכנולוגית של דלפט, קיבל פרס לפטנט פורץ דרך על חידושיו בתחום. הבטון של יונקרס מנצל את העובדה שחיידקים אווירניים (חיידקים אשר חייבים חמצן בשביל לחיות- ע.ב.ח.) כמו בצילוס (Bacillus), מייצרים בתנאי עקה נבגים אשר מסוגלים לשרוד תקופות ארוכות. כאשר הנבגים הללו משולבים בבטון, הם “מתעוררים לחיים” רק כאשר נוצר סדק בבטון ואז חודרים אליו אוויר ומים. הנבטים אשר נמצאים בתוך חלקיקי חרסית הספוגים בתמיסה של סידן לקטט המספקת להם חומרי מזון מצליחים לנבוט, לגדול ואז לסתום את החור בבטון בעזרת סידן פחמתי המופרש כתוצר לוואי של ניצול הסידן הלקטטי.
זו אחת הדוגמאות כיצד מחקר ביוטכנולוגי יכול לעזור בדרכים יצירתיות ולשמר מבנים הנבנים כיום לזמן רב מאוד, הרבה יותר ממבנים שנוצרו בתקופות מוקדמות יותר.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד”ר דרור בר-ניר

סקירה על בטון ביולוגי מאת יונקרס- כתב העת HERON

קצת על בטון וסוגיו

משטח מגעבשנת 1963 המציא דאגלס אנגלברט מאוניברסיטת סטנפורד את עכבר המחשב (נקרא עכבר בגלל דימיונו לעכבר חי- ע.ב.ח.). מאז עבר עכבר המחשב מספר גלגולים- מעכבר מכאני, דרך עכבר אופטו-מכאני ועכבר אופטי ועד לעכבר הלייזר. המצאת משטח המגע במחשב הנייד הולידה את הסברה שאנשים ינטשו את העכברים לטובת משטחי מגע, אבל בעיות של אמינות ונוחות שימוש לא הביאו למימושה של תחזית זו.
לאחרונה פיתחה חברה בשם סנסל (Sensel) התקן שנקרא Morph- משטח נגיעה, אשר מאיים להפוך את השימוש בעכברי מחשב להיסטוריה. משטח זה מורכב מ-20 אלף חיישנים (לעומת חיישנים בודדים הקיימים כיום במשטחי מגע), מה שמאפשר קשת עצומה של עוצמות ומחוות לחיצה בזכות אלפי נקודות מגע. משטח זה, אשר זכה עד כה לביקורות נלהבות מצד נסיינים, מסוגל לחבר אליו משטחי שליטה ספצפיים אשר יכולים להפוך אותו למקלדת, קלידי פסנתר ועוד ועוד. הוא מסוגל להתחבר בעזרת USB או בלוטות’ כמעט לכל מכשיר ממוחשב- מחשבים, טאבלטים, סמרטפונים ועוד.
גמישותו של משטח זה והרבגוניות ביכולות הפעולה שלו ממצבים אותו במקום מבטיח לעשות שינוי חשיבתי בתחום זה. היחידות הראשונות שלו אמורות להגיע לשוק באמצע שנת 2016, כאשר מחירו כיום הוא פחות מ-250 דולר.

 

מבוסס על כתבתו של גיא לוי, כתב טכנולוגיה ומחשבים

 

 

גורד שחקים עם חלונותבעיית האנרגיה היא אחת מהבעיות העתידניות המטרידות ביותר של האנושות. נפט וגז הינם מקורות מתכלים, אשר שימוש בהם פוגע קשות באיכות הסביבה, ולכן בשנים האחרונות מתקיים מחקר רב בתחום אנרגיות תחליפיות כדוגמת אנרגיה סולארית; אנרגיה השואבת כוחה מהשמש. אחת המטרות הינה לאפשר לכל בניין לייצר את האנרגיה שלו בעזרת קולטני שמש על גגו, אלא שכאשר מדובר בגורדי שחקים, שטח הגגות שלהם קטן מאוד יחסית לגודל הבניין.
חברה אמריקאית בשם SolarWindow החלה לפתח מה שנקרא “חלון סולארי”. חלון זה מסוגל, לטענת מנכ”ל החברה ג’ון קונקלין (Conklin), לייצר פי 50 חשמל יותר מהפאנלים הקיימים כיום והוא יכול לשמש כחלון לכל דבר בבניין כגון גורד שחקים. כך שטח הפנים של ייצור החשמל גודל בהרבה ממה שקיים כיום. החלון מורכב מזכוכית המצופה מעטפת פוטו-וולטאית (Photo-Voltaic; מעטפת המורכבת מתאים פוטו-וולטאים להפקה ישירה של אנרגיה חשמלית על ידי קליטת אור השמש- ע.ב.ח.).
המצאה זו, אשר יכולה להיות מוגדרת כפריצת הדרך הגדולה ביותר בייצור חשמל סולארי מזה זמן רב יכולה להקל רבות על מקורות האנרגיה של עולם העתיד.

מבוסס על כתבתו של גיא לוי, כתב טכנולוגיה ומחשבים

 

קישור לאתר חברת SolarWindow

קצת על אנרגיה סולארית

על תא פוטו-וולטאי

וירוס השפעתשפעת היא מחלה עונתית הנגרמת על-ידי נגיפי השפעת (influenza). בעבר היו מגפות שפעת אשר קטלו מליוני אנשים (כמו השפעת הספרדית שקטלה כ-40 מיליון איש לאחר מלחמת העולם הראשונה), אבל כיום רוב החולים מחלימים מהמחלה תוך מספר ימים. למרות זאת, אוכלוסיות סיכון מסוימות נוטות לפתח סיבוכים מסוכנים יותר כמו דלקת ריאות. הדלקת, אשר נגרמת על-ידי נגיפי השפעת או חיידקים אופורטוניסטים (opportunists, בעברית “חיידקים סתגלנים”, חיידקים המנצלים מצב ירוד של החולה לגרימת מחלה), גורמת לפגיעה בחדירות מערכת הדם והנשימה ואז לחדירת נוזלים רבים אל הריאות עד לקריסתן (כפי שקורה במצב של טביעה). החיסון והתרופות כנגד הנגיף אינם תמיד יעילים לטיפול במצב.
לאחרונה, קבוצת חוקרים בראשותו של וורן לי (Lee) מאוניברסיטת טורונטו, הצליחו בעזרת תרופה חדשה להפחית את מעבר הנוזלים אל תוך הריאות. הם עשו זאת בעזרת פפטיד (חלבון קצר המכיל שרשראות קצרות של חומצות אמינו – ע.ב.ח.) סינתטי בשם Vasculotide, אשר נקשר לקולטן בתאי האנדותל (רקמת תאים המרפדת את פני השטח הפנימיים של כלי הדם – ע.ב.ח.) בשם Tie2 ומפחית את מעבר הנוזלים. התרופה הוכיחה סיכויי הצלחה של 80% במחקר על עכברים בזכות יכולתה לעכב את התסמין הקטלני ואז לאפשר למערכת החיסון זמן רב יותר להגיב לנגיפים.
מחקרים נוספים מיועדים לבחון את פעולתה של התרופה על בני אדם ואז לאשר אותה לשימוש נרחב לשם הצלת חיים.

 

קישור לידיעה- הבלוג של ד”ר דרור בר-ניר

קישור למאמר המקורי- אתר Nature

קצת על מחלת השפעת וסיבוכיה

לסביותהומוסכסואליות, על פי ההגדרה המינית, היא משיכה של בעל חיים אל בני מגדרו. היא קיימת אצל מאות מינים של בעלי חיים- החל מתולעים וחרקים, דרך עופות, דו חיים וזוחלים וכלה ביונקים והאדם ביניהם. בשל הגדרה זו, סביר לחשוב שההומוסכסואליים מביאים פחות או אינם מביאים בכלל צאצאים לעולם ואז נשאלת השאלה מדוע סוג התנהגות זה לא נכחד מן העולם במהלך מיליוני שנות האבולוציה?
ככל הנראה התשובה קשורה בכך שהגורמים הגנטיים אשר משפיעים לכיוון הומוסכסואליות מעניקים יתרון רבייתי מסוג מסוים, כאשר סברה אחת טוענת שהימצאות הגנים מעניקים לנקבות יכולת פוריות גבוהה יותר (Sexually Antagonistic Selection) וסברה שנייה טוענת שהיתרון הרבייתי מוענק לאלו הנושאים אללים שונים ולכן שומרים על הגנים הרלוונטים במאגר הגנים (דומיננטיות יתר).
מחקר חדש, אשר בוצע בסקוטלנד בהובלת ג’סיקה הוסקינס (Hoskins), מגלה ששני הסברות נכונות. המחקר נעשה על 50 שושלות זבובי דרוזופילה, אשר דורגו על פי רמת ההומסכסואליות שמגלים פרטיהן. התוצאות הראו שבנות השושלות בהן היתה נטייה להומוסכסואליות, הפגינו פוריות יתר, וגם אלו שנשאו אללים שונים (זיווג של שושלת שהפגינה הומוסכסואליות לבין שושלת שלא הפגינה הומוסכסואליות) היו פוריות יותר.
מחקרי המשך יכולים לנסות לאתר את אותם הגנים (מאחר שיש גם חוקרים הטוענים שהומוסכסואליות איננה גנטית אלא נוצרת ברחם- ע.ב.ח.) ולבסס את הטענה גם לגבי בעלי חיים אחרים, ביניהם האדם.

 

קישור לכתבה- בלוג תיבת נעם

קישור למאמר המקורי- אתר royalsocietypublishing

קצת על הומוסכסואליות

Ebola Virus at 108,000 Magnification
Ebola Virus at 108,000 Magnification

מחלת האבולה, הנגרמת על-ידי נגיף האבולה, היא מחלה המתאפיינת בהתפרצויות. עד שנת 2015 היה מדובר בהתפרצויות קטנות, אך ההתפרצות האחרונה במערב אפריקה גרמה לכ-10,800 מקרי מוות, כ-70% מכלל ההידבקויות. ההישרדות ממחלת האבולה תלויה בכמות הנגיפים שהגיעו אל האדם החולה, ובדרך בה חדרו לגוף. אם נגיפים רבים חודרים ישירות לדם, קשה מאוד להציל את האדם שנדבק.
מנגנון הפעולה של נגיף האבולה מעניין מאוד. מחקרים אחרונים מגלים שהוא תוקף קודם כל את המקרופאגים ואת תאי הדנדריטיים (Dendritic cells; תאים שתפקידם לבלוע את הוירוסים ואז להציג את המטען הגנטי שלהם ללימפוטיצים ובמיוחד לתאי T- ע.ב.ח.). בצורה כזו גם נפגעת יכולתה של מערכת החיסון וגם מצליח הנגיף להגיע לאיזורים מרכזיים בגוף. בנוסף לכך נגיף האבולה גורם לתאים שאליהם הוא נכנס לייצר ולשחרר למחזור הדם כמות גדולה של חומר בשם גליקו-פרוטאין מופרש (sGP), אשר דומה מאוד למוליקולות הבולטות מן המעטפת החיצונית של נגיפים. בעקבות זאת מערכת החיסון “מתבלבלת”, מחסלת את מולקולות ה-sGP שאינן מחוברות לשום נגיף וכך מוחלשת. בתהליך זה מערכת החיסון משחררת מולקולות דלקתיות שונות הקרויות ציטוקינים, תהליך אשר מוביל למוות תאים רבים במערכת החיסון ולייצור מופרז ומפוזר של גורמי קרישה בדם. בעקבות כך בחלק מהמקומות הדם נקרש, ובחלק דליל, ולכן נגרמים דימומים המובילים לאי אספקת דם לאיברים חיוניים ולפגיעה בחדירות המעיים (דבר המוביל לחדירת חיידקים מהמעיים לדם, מצב מסכן חיים הנקרא אלח דם).
אחד הטיפולים המובילים כיום לנגיף האבולה הוא טיפול בעזרת נוגדנים שנלקחו מדם של שורדים או נוצרו באופן מלאכותי (ZMapp). נוגדנים אלו חוסמים את הגליאו-פרוטאינים שעל פני שטח הנגיף וכך מקשים עליו להדביק את תאי הגוף. כיום מפותחים גם חיסונים לאבולה על ידי חברת NewLink וחברת גלסקו סמית קליין והמחקר בתחום נמשך.

 

קישור לכתבה המלאה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

קצת על מחלת האבולה

נתונים לגבי מיקום ושיעורי התחלואה באבולה

שתי בנותבשני העשורים האחרונים נצפית תופעה חוצה יבשות של התבגרות מינית מוקדמת (Central precocious puberty) אצל חלק מהילדות ובמידה מסוימת גם אצל חלק מהילדים. אם בעבר התפתחות השדיים היתה מתרחשת בבנות אחת עשרה, כיום הדבר יכול להתחיל כבר בגיל שבע ולעיתים נדירות אפילו בגיל שלוש. תהליך זה, מעבר להשלכות החברתיות שלו, מגביר את הסיכון של אותן ילדות לסרטן ומחלות אחרות בגיל מאוחר יותר.
כיום המחקר בתחום לא מצליח להסביר את התופעה באופן מלא. הגורם המוביל להסבר תופעה זו הוא השמנת יתר, מאחר שתאי שומן מייצרים אסטרוגן, ההורמון שמניע את תהליך ההתפתחות המינית (כתגובה להפרשת הורמון אחר בשם GnRH המופרש מההיפותלמוס). מאידך, התופעה נצפתה במספר מחקרים גם אצל ילדות בעלות משקל תקין, ולכן החשד נפל גם על מזהמים סביבתיים כגון חומרי הדברה, בי-פנילים רב-כלוריים וביספנול A אשר מחקים את ההשפעה של אסטרוגן על הגוף. יש גם מחקרים אחרים אשר מראים קשר בין לחצים נפשיים בילדות הנובעים ממצב משפחתי או מרגישות יתר של הילדה, לבין התבגרות מינית מוקדמת.
ההצעות להתמודדות עם התופעה, אשר יכולה להטריד ילדות והורים רבים, היא לדבוק באורח חיים בריא הכולל תנועתיות ואכילה נכונה. כמו כן מחקרים הראו שהתבגרות מינית מוקדמת מופיעה פחות אצל ילדות שהונקו חלב אם. יש כמובן לעשות מחקרים נוספים בתחום על מנת להבין את הסיבות לתופעה זו באופן מעמיק יותר.

 

קישור לכתבה המלאה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

על התפתחות מינית מוקדמת-אתר כללית

תקציר מחקר חדש לגבי הקשר בין הנקה להתפתחות מינית מוקדמת

בחורה מתגרדתכאשר עוקץ אותנו יתוש, או ליתר דיוק יתושה, אנחנו חשים עקצוץ וצורך לגרד את מקום העקיצה (הסיבה לעיקצוץ היא ההיסטמין שהגוף שלנו מפריש כתגובה אלרגית לאנזימים של היתושה, אשר גורם לגירוי של סיבי עצב בעור- ע.ב.ח.). גירוד לרוב מקל בהתחלה על העקצוץ, אך מביא בהמשך לצורך חזק יותר לגרד וכעת קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, בראשם זו-פנג-צ’ן (Chen), מתקרבת להבנת הסיבה לכך.
כבר מספר שנים יודעים החוקרים שגירוד יוצר תחושה מתונה של כאב, אשר מתחרה בתחושת העקצוץ. תחושת העקצוץ ותחושת הכאב מפעילים תאי עצב אחרים, אך אלו חולקים מסלולים משותפים למוח. כאשר אנחנו מגרדים, אנחנו גורמים כאב קל בגלל סריטת העור וזה חוסם לרגע את תחושת העקצוץ (בגלל השתלטות עצבי הכאב על המסלול של עצבי העקצוץ). הגוף מפריש כתגובה לכאב חומר שנקרא סרוטונין, אשר מתקשר רק לקולטנים הקשורים לכאב, ואז מביא לתחושת הקלה. הבעיה היא שאז ישנה הגברה של מסלול העקצוץ כי קולטני הכאב חסומים ולכן חשים צורך עז יותר לגרד.
המחקר כלל ניסוי על עכברים כאשר החוקרים שמו לב שעכברים שגירו להם גם את קולטני הכאב וגם את קולטני העקצוץ, התגרדו הרבה יותר מעכברים שגירו אצלם רק את קולטני העקצוץ. לסיכום, אם לא תתגרדו, כנראה שיש סיכוי טוב יותר שתחושת העקצוץ תעבור מהר יותר מאשר אם תתגרדו.

 

קישור לידיעה על המחקר- אתר אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס

קישור לכתבה על הידיעה-אתר סיינטיפק אמריקן ישראל

אוטיזםאוטיזם או תסמונת קנר היא תסמונת אשר מרתקת חוקרים מכל רחבי העולם ומרכזת אליה תקציבי מחקר גדולים, בין השאר בגלל העלייה במספר האוטיסטים המאובחנים והתרחבות הספקטרום. האוטיזם הקלאסי מאופיין בקושי תקשורתי, חברתי, התנהגות חזרתית, בעיות של ויסות חושי ועוד.
אחת מהתקוות לטיפול באוטיזם מתגלמת במחקריו של פרופ’ יחזקאל בן-ארי, נוירוביולוג בעל שם עולמי, אשר נתפס בקרב הקהילה המדעית כמועמד לפרס נובל. הוא מבטל את התיאוריה הטוענת כי החיסונים או “האמא הקרה” גורמים לאוטיזם וטוען שהסיבה היא מוטציה דה נובו אצל העובר המתפתח (מוטציה חדשה אשר התרחשה אצל העובר ולא הועברה אליו בתורשה-ע.ב.ח.). ממחקרים שביצע על חולדות, בהן יצר מוטציות שהובילו לאוטיזם, הוא הוכיח קיום כלור בכמות גבוהה בתאי המוח שלהן ביחס לתאי מוח של חולדות בריאות. לכן הוא פיתח תרופה בשם “בומטניד”, תרופה משתנת (Diuretic drug) המורידה את רמת הכלור בתאי המוח.
התרופה נוסתה בהצלחה על חולדות, ולאחרונה גם על כ-60 ילדים אוטיסטים, עם שיפור משמעותי בהתנהגות. בספטמבר הקרוב אמורים להגיע התוצאות הסופיות מסדרת ניסויים רחבה נוספת על ילדים אוטיסטים, אך לטענת פרופ’ בן-ארי, כבר עתה ניתן לקבוע שחל שיפור משמעותי בהתנהגות הילדים האוטיסטים. השינוי מתבטא, מעבר לדיווחי ההורים, גם באופן אובייקטיבי יותר במיפויי ה-fMRI של הילדים, כאשר בהם מוצגת פעילות מוחית באיזורים, שלפני הטיפול בתרופה, היו כבויים. פרופ’ בן ארי טוען שהתרופה אינה מרפאת מאוטיזם אלא מקלה על התופעות שלו וגורמת לילדים להיות יותר תקשורתיים וחברותיים עם סביבתם (אם כי באחד המחקרים המצורפים לידיעה זו, הוא מציג מחקר שבו תרופה משתנת אף יכולה למנוע אוטיזם אצל חולדות- ע.ב.ח.).
אחת המטרות העתידניות של פרופ’ בן-ארי היא לפתח תרופה עם מולקולה, אשר תשפיע במישרין על רמת הכלור בתאי המוח בלי לגרום להשתנה מרובה, וכך למנוע את תופעת הלוואי השלילית של ירידת רמת הפוטסיום (האשלגן) בדם הילד.

 

קישור למאמר הראשוני בתחום (2012)- אתר Nature

קישור למאמר נוסף (2014)- אתר Nature

קישור לכתבה על פרופ’ יחזקאל בן-ארי

קצת על אוטיזם קלאסי (תסמונת קנר) וגורמיו