אמנם אנחנו כרגע בתקופת החורף, אך אנחנו בהחלט נהנים גם מימי שמש נעימים, אותם כדאי לנצל לטיולים ובכלל לשהות בשמש במידה הנכונה, בגלל היתרונות הרבים הטמונים בחשיפה זו. השפעה אחרת של אור השמש, הגברת התשוקה המינית, הוסברה במחקר חדש בהובלת הדוקטורנטית רומה פאריק ואשחר שורק מהמעבדה של פרופ’ כרמית לוי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. התגלית פורסמה ככתבת שער בכתב העת היוקרתי Cell Reports.

מחקרים קודמים גילו כבר שקרינה על-סגולה מהשמש מגבירה את רמות הטסטוסטרון בקרב גברים אלא שהמנגנון האחראי על הוויסות הזה לא היה ידוע. המחקר החדש הצליח להבין טוב יותר את המנגנון. במחקר חשפו חיות לקרינה על-סגולית מסוג B (UVB- קרני שמש באורכי גל של 320 עד 400 ננומטר) וראו שהחשיפה העלתה את רמות ההורמונים המיניים וגרמה ליותר משיכה מינית. בשלב השני הסירו מעור החיות את חלבון p53 , חלבון אשר אחראי על זיהוי נזקי הדנ”א ועל הפעלת מערכת הפיגמנטציה של העור בזמן חשיפה לשמש. הסרה זו ביטלה את ההשפעה של הקרינה העל-סגולית על המיניות וכך היה ברור שהחשיפה לקרינה דרך העור היא זו שהביאה לשינויים ההורמונליים, הפיזיולוגיים וההתנהגותיים המיניים שנצפו. השלב השלישי כלל מחקר על בני אדם, בו נחשפו הנבדקים ל-UVB ואז הועברו להם שאלונים שאכן איתרו עלייה בתשוקה הרומנטית (כאשר הגברים העידו גם על עלייה ברמות האגרסיביות).

חשיפה לשמש צריכה כמובן להיעשות בצורה מבוקרת, כיוון שיש לה גם השפעות שליליות על גופנו, אך מחקר זה יכול לפתוח פתח לטיפולים בהפרעות מיניות שמקורן הורמונלי באמצעות הקרנת UVB.

 

כתבה באנגלית על המחקר- אתר iflscience

קישור למחקר עצמו- אתר Cell Reports

 

חלק ניכר מפניות לרופאים נגרמות בשל תופעות גופניות שאין להם ממש הסבר. לעיתים גם מדדי הבדיקות מראים שקיימת בעיה, אלא שלא מוצאים את הסיבה. הרופאים קוראים למצבים כאלו “השפעות פסיכוסומטיות”, הדבר למשל הוכח על-ידי אפקט הפלסבו וישנה ממש רפואה שלמה המתעסקת בכך- הרפואה הפסיכוסומטית (Psychosomatic medicine). השאלה הגדולה היא האם באמת המוח, בעזרת מחשבות או פעילות מוחית אחרת, יכול לגרום לנו למחלה?

לאחרונה פורסם בכתב העת היוקרתי Cell, מאמר של קבוצת חוקרות בראשותה של פרופ’ אסיה רולס ובהובלת הדוקטורנטית תמר קורן מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, בשיתוף פרופ׳ קובי רוזנבלום מאוניברסיטת חיפה, אשר משער שהמוח אכן יכול לייצר זיכרון של מחלה ממשית. המחקר, שנעשה על עכברים, התמקד באיזור במוח שקרוי “אינסולה” (Insula – איזור בקליפת המוח המכונה גם קורטקס אינסולרי או אונה אינסולרית) ובקשר שלו למחלות מעי. האינסולה נבחרה מאחר שהיא עוסקת בפרשנות ותפיסה של אירועים ומצבים גופניים ונפשיים פנימיים ובהם טמפרטורת הגוף, נשימה, קצב הלב, כאב ורעב. המעי נבחר בשל העצבים הרבים בו.

במחקר התברר שהאינסולה שומרת מידע על המצב החיסוני של הגוף- למשל במקרה של דלקת במעי, האינסולה צוברת מידע רב על הדינמיקה של הדלקת וזוכרת אותו. יותר מכך, בהפעלה יזומה של אותו איזור באינסולה, שהופעל על ידי הדלקת בעבר, אפשר לייצר דלקת חדשה (מדובר בסוג של זיכרון, כי המניפולציה הזאת עובדת רק לאחר אירוע חיסוני כלשהו)- מכאן שלא רק המערכת החיסונית זוכרת את מאפייניו של הפולש אל הגוף ושומרת אותם בתאי זיכרון משלה, אלא דבר זה קיים גם במוח. בעצם קבוצות נוירונים במוח יכולות לזכור מידע הקשור למערכת החיסון ואז, כשהגוף מותקף, נחלץ המוח לעזרת מערכת החיסון ומסייע לה בתגובתה. הסיבה לקשר הפסיכוסומטי, לפחות ממה שאני מבינים כיום, היא שכל מחשבה או רגש היא בעלת ביטוי בפעילות מוחית. זיכרונות מתבטאים בקשרים בין קבוצות נוירונים שיורים יחד, ולכן נוצר כאן אפקט מוחי- פסיכו, שבא לידי ביטוי סומטי- דלקת. כמו כל התניה פבלובית, מודעת או לא, אפשר לשער בזהירות רבה, שעצם הזיכרון של פקטור אחד, למשל חוויה שקשורה בזמן שבו נחוותה הדלקת המקורית, יכולה לעורר את החלק המקושר לזיכרון- הדלקת וכתוצאה מכך לשלוח תאי מערכת חיסון כדי להתגונן, כפי שהיה צריך בזמן התגובה המקורית- וכך לגרום לדלקת אוטואימונית (כפי שמופיע למשל במחלת הקרוהן או הקוליטיס).

מגבלות המחקר הן שהוא נעשה על עכברים ולכן יש להיזהר בפרשנויות שלו, אבל בהקשר הפסיכוסומטי, יש כאן פוטנציאל קליני לטיפול במחלות דלקתיות כרוניות. החוקרים הראו אצל העכברים, שבאמצעות מניפולציה על האינסולה, אפשר לא רק ליזום ולהאיץ תגובות חיסוניות אלא גם להאט ולשכך אותן, ואז להפחית דלקתיות במעי.

 

לסרטון המסביר את המחקר- פרופ’ אסיה רולס

המאמר כולו באתר Cell

כשאנחנו יוצאים החוצה, אנחנו רואים אנשים שהולכים בקצבים שונים. יש כאלו שהולכים מהר יותר וכאלו שהולכים לאט יותר. האם נוכל לדעת רק לפי מהירות ההליכה שלהם מי מזדקן מהר יותר מבחינת גופו ומוחו? מחקר בינלאומי, שכלל חוקרים בתחום מדעי המוח, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, מדעי ההתנהגות וגריאטריה מאוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה שבארה”ב, מהמכון למחקר קליני בבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן וכן מניו זילנד ומבריטניה, טוען שכן.

במהלך המחקר דירגו החוקרים את מהירות ההליכה של אנשים בגילאים שונים על פי סקאלה בת 19 שלבים. הם גילו שהליכה איטית הראתה נטייה להתערערות בריאות הריאות, השיניים והמערכת החיסונית, לעומת אנשים באותו הגיל שהם מהירי הליכה. הממצאים הללו התגלו גם במחקרים קודמים, אך במחקר הזה הקשר זוהה כבר בגיל 45. כמו כן קישרו החוקרים בין מבחנים נוירו-קוגניטיביים שביצעו הנבדקים בילדותם והראו שאלו יכולים לנבא הליכה איטית או מהירה של נבדקים אלו בגיל 45. גם סריקות MRI שעברו חלק ממשתתפי המחקר זיהו נטייה לנפח מוח נמוך יותר, שיעור חציוני נמוך יותר של עובי קורטיקלי וסימנים נוספים שמעידים על הזדקנות המוח אצל אלו בעלי הליכה איטית.

מחקר זה מצטרף לשלל מחקרים אחרים אשר מאתרים מדדים לחזות את בריאותו של האדם בעתיד, על מנת לאתר מצבים רפואיים ולטפל בהם בהקדם.

 

קישור למאמר המלא באתר jamanetwork

 

 

 

 

 

בחודשים האחרונים ישנם מחקרים רבים הקשורים לקורונה באספקטים השונים שלה- חברתי, כלכלי, רפואי, אפידמיולוגי וגנטי. מחקר שנראה מעניין, אשר בוצע בישראל מצא שילדים ומבוגרים, הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD), עשויים להחלים מהר יותר מקורונה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מחקרים קודמים מצאו דווקא שבעלי הפרעות קשב וריכוז, שאינם מטופלים תרופתית, היו בסיכון גבוה להידבק בקורונה בגלל הקושי שלהם להתמודד עם הסגר, ללכת עם מסכה ולשמור על ריחוק חברתי. כמו כן בעלי ADHD מאופיינים בתנועתיות יתר ובנגיעות רבות בפניהם ובגופם. לשם המחקר הנוכחי, אשר פורסם בכתב העת Journal of Attention Disorders, חברו ד”ר יובל ארבל מהאקדמית גליל מערבי, ד”ר חיים פיאלקוף מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ד”ר עמיחי קרנר מהמכללה האקדמית נתניה וד”ר מרים קרנר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. הם בדקו את הקשר בין שכיחות מספר האנשים עם הפרעות ADHD בקרב מבוגרים ביחס לאוכלוסייה של 54 איזורים בארצות הברית (מתוך 50 מדינות וארבעה אזורי חסות של שטח ארצות הברית), לבין מדדים של הידבקות, החלמה ותמותה מקורונה. הנתונים נלקחו מתוך מסד נתונים שכלל עד לחודש אוגוסט השנה. במחקר נמצא שההסתברות הצפויה להחלים מקורונה גבוהה יותר משמעותית במדינות עם שכיחות גבוהה יחסית של הפרעת קשב וריכוז (מאידך במחקר זה לא נמצא שמתמודדים עם ADHD נוטים לחלות יותר בקורונה).

התוצאות שקיבלו החוקרים בהחלט מפתיעות והם הסבירו אותן בכך שיכול להיות שבעלי הפרעת קשב וריכוז הם בעלי יתרון אבולוציוני נגד הקורונה בשל מאפיינים גנטים ספציפיים (הפרעת קשב וריכוז מלווה גם באלמנטים חיובים כמו יוזמה, יצירתיות ורמות אנרגיה גבוהות ויש עדויות רבות לכך שיש לה מרכיב גנטי משמעותי).

 

קישור למחקר המדעי שמצא קשר בין החלמה מהירה מקורונה ל-ADHD

קישור למחקר אשר מצא שבעלי ADHD בעלי סיכון מוגבר ללקות בקורונה

הפרעת קשב וריכוז והמרכיב הגנטי שלה

 

 

 

 

 

 

בתקופה זו העולם כולו, ממשלות, אזרחים ומדענים כאחד, מנסים להתמודד במלחמה עיקשת מול וירוס קטן בשם SARS-Cov-2 – בעצם מול יכולתו של הטבע. חיידקים ווירוסים תמיד היו יריב משמעותי מאוד ליצורים החיים סביבם, זאת בזכות היכולות האבולוציוניות הנרחבות שהעניק להם הטבע, ולא תמיד אפשר לשלוט בכך. התקיפות שלהם לפעמים גם מאופיינות בשיתופי פעולה ביניהם (בין חיידקים הדבר די ברור, אך לאחרונה ישנם מחקרים שמראים שגם וירוסים “יודעים” לשתף ביניהם פעולה בתחום מחקר שנקרא “סוציו-וירולוגיה”).

באוגוסט בשנה שעברה, אמריקאית בת 54 מאוהיו פיתחה אלח דם וסבלה מקשיי נשימה ומאי ספיקת כליות וכבד שהלכו והחמירו – זאת לאחר שאחד הכלבים שלה, כלב רועים גרמני, ליקק אותה באיזור של שריטה או פצע פתוח – וכך החדיר לגופה חיידק אלים במיוחד בשם capnocytophaga canimorsus אשר שגשג ברוק שלו. המערכת החיסונית שלה הגיבה בצורה חריפה והרופאים נאלצו לכרות את ידיה ורגליה על מנת למנוע את הנמק שהתפשט בגופה.

זן החיידק שפגע באישה מאוהיו אותר בעבר בכלבים נוספים והוכר כחיידק מזן חדש בשנת 1989. מדובר במקרה נדיר מאוד, המתרחש אחת למיליון (אם כי באוהיו הוא כבר קרה פעם אחת באותה השנה), ואין המשמעות להימנע מליקוקם של חיות המחמד. לרוב הסיכון הוא יותר לאנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה וחלקם המועט יפתח אלח דם, אך חשוב מאוד לשטוף ידיים לאחר מגע עם בעל חיים ולא לאפשר להם ללקק פצעים פתוחים.

 

קישור לכתבה בעניין- אתר CNN

על החיידק האלים- Capnocytophaga canimorsus

 

 

 

 

 

לפני כמה שבועות הגיעה המגיפה COVID-19 (קיצור של (disease 2019, הנגרמת על-ידי וירוס SARS-CoV-2, אל עולמנו. אמנם הרופאים והצוותים הרפואיים, אני ביניהם, לומדים לאתר, לאבחן ולטפל, אך מאוד מעניין לראות את המיזמים המדעים השונים העוטפים את הסיטואציה ומנסים להתמודד עם המצב. בין כל שאר מיזמי המדע, אמנם מנסים לרכז מאמצים למציאת תרופות וחיסון לנגיף, אך ישנו גם מחקר אפידמיולוגי רב המנסה להבין את השוני בתחלואה ובמיתות בין אנשים וגם בין מדינות.

מחקר חדש מעניין שכזה, אם כי מחקר ראשוני מאוד שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים, הוא מחקר אשר איתר קשר בין סוג הדם של האדם לבין רגישותו למחלה ולחומרתה (בהקשר לסוגי דם- תאי דם שעליהם מוצג סוכר מסוים נקראים סוג A, ותאים שבהם מוצג הסוג השני הם B. כשתא דם אדום מציג על פניו את שני סוגי הסוכרים ביחד הוא ייקרא AB ותאים שלא מציגים אף אחד משניהם נקראים סוג O).

במחקר, אשר בוצע על-ידי אפידמיולוגים סינים בראשותו של Jiao Zhao משלושה בתי חולים מאזורי ההתפרצות (Wuhan, Shenzhen), בהם אושפזו חולי הקורונה, נבדקו 2,173 חולי COVID-19 (מתוכם נפטרו 206 אנשים) אשר אושרו לנשיאת הנגיף SARS-CoV-2 מול 27,080 אנשים מאותם איזורים אשר משום מה לא נדבקו או לא הראו סימני מחלה. תוצאות המחקר הראו מובהקות סטטיסטית לסיכון גבוה יותר להידבקות ב- COVID-19 לכאלו בעלי סוג דם A ביחס לכאלו שאינם בעלי סוג דם A. בנוסף, אלו בעלי סוג דם O היו בעלי סיכון נמוך להידבקות או ליצירת המחלה אצלם ביחס לאלו שלא היו בעלי סוג דם O. אותן תוצאות התגלו גם בהקשר לאוכלוסיית התמותה מהמחלה- לבעלי סוג דם A היה סיכון גבוה יותר למות מ- COVID-19מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם A, ואילו לבעלי סוג דם O היה סיכון נמוך יותר למות מ- COVID-19 מאשר אלו שלא היו בעלי סוג דם O. חשוב לציין שסוג דם הינו תכונה גנטית (גן בשם ABO), כך שיש מדינות או איזורים שיש בהם הרבה יותר אנשים בעלי סוג דם מסוים מבעלי סוג דם אחר.

אמנם מדובר במחקר ראשוני בעל מגבלות רבות (ראו במחקר עצמו- ניתן להוריד את קובץ ה-PDF שלו) ושלא עבר ביקורת עמיתים, אך הוא בהחלט פותח פתח למחקרים נוספים על מנת להבין את הקשר בין סוגי הדם לבין רגישות למגיפת COVID-19.

 

קישור למחקר- אתר medrxiv למדעי הבריאות

על סוגי הדם של בני האדם- מכון דוידסון

שינה היא דבר חשוב לתפקודנו. זמן השינה בין אדם לאדם הוא שונה, אך ההמלצה היא כ-7-9 שעות שינה לאדם בוגר – פחות מכך וישנה עלייה בסיכון למחלות לב, דיכאון ולקיצור תוחלת החיים. כמו כן, ככל שמזדקנים, כך השינה מתקצרת ומלווה בפרקי ערות גדולים יותר. מחקר חדש שפורסם לאחרונה גילה מוטציה נוספת, המצטרפת למוטציה ראשונה שהתגלתה עוד בשנת 2009, אשר מאפשרת לאדם הנושא אותה לקצר את שנתו ל-6 שעות ואף פחות מכך, ועדיין להישאר פעיל ועירני.

בשנת 2009 גילה מחקר מוטציה בגן DEC2 אצל אם ובתה. גן זה מייצר חלבון אשר עוזר להתבטאות גנים אחרים, כולל גן המייצר את הורמון האורקסין (Orexin), הורמון המווסת את הערות שלנו. כעת, המחקר החדש גילה משפחה נוספת עם מוטציה בגן ADRB1 , אשר נמצאת אצל בערך 4 מתוך 100,000 אנשים, אשר גם כן מאפשרת לישון שעה פחות מהמומלץ ולתפקד באופן יעיל. גן זה מקודד חלבון רצפטור למוליך העצבי נוראדרנלין, וכשיצרו את המוטציה בגן זה אצל עכברים, התגלה שהיא משפיעה על פעילות תאי העצב בגזע המוח הפעילים במצב ערות וכנראה מגבירה את פעילותם ביחס לגן ללא המוטציה (וכך העכבר/האדם יכול לישון פחות שעות ועדיין לתפקד טוב).

מחקרי המשך על השפעת גן יכולים לעזור לשפר את הטיפול בהפרעות שינה ואפילו אולי לספק דרכים להבין טוב יותר את תהליך השינה.

 

המאמר על המחקר- אתר sciencedirect

קישור למידע על גן ADRB1

 

מחקר חדש, הגדול ביותר שנעשה עד כה, אשר נתוניו פורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine ב-5 למרץ 2019, טוען שחיסון MMR (Measles-Mumps-Rubella; חיסון חצבת-חזרת-אדמת) אינו מעלה, ולו במעט, את הסיכון לאוטיזם או מעודד התפתחות אוטיזם בילדים המועדים לכך. מדובר במחקר הגדול ביותר עד כה בתחום ותרומתו משמעותית מאוד לבסיס העדויות בנושא.

במסגרת המחקר סקרו החוקרים את הרשומות הרפואיות של למעלה מ-650,000 ילדים שנולדו בין 1 בינואר, 1999 ועד 31 בדצמבר, 2010. הילדים כולם קיבלו שתי מנות חיסון והיו במעקב כולל של למעלה מ-5 מיליון שנות-אדם בין 1 בינואר, 2000, ועד 31 בדצמבר, 2013. במהלך המעקב נאספו נתונים לגבי אבחנות של הפרעות מהספקטרום של אוטיזם והפרעות התפתחותיות אחרות ונמצא ש-6,571 ילדים אובחנו עם אוטיזם במהלך תקופת המחקר, עם שיעורי היארעות של 129.7 מקרים ל-100,000 שנות-אדם. במהלך המחקר בודדו כל המשתנים האפשריים העלולים להשפיע על המחקר, כגון גיל האם והאב, הרגלי עישון במהלך ההיריון, שיטת הלידה, לידה מוקדמת, מדד אפגר לאחר חמש דקות, משקל לידה נמוך והיקף הראש. בהמשך נתונים אלו הושוו אל מול ילדים שלא קיבלו את החיסון ומהם עלה יחס סיכון מתוקן לאוטיזם של 0.93. כאשר החוקרים סיווגו את המדגם לתתי-קבוצות לפי מין, מדגם לידה, חיסונים אחרים שניתנו, מדד סיכון לאוטיזם, או היסטוריה של אחאים עם אוטיזם, החיסון כנגד MMR לא הביא לעליה בסיכון לאוטיזם בילדים, כולל אלו בסיכון גבוה לאוטיזם או אלו עם אחאים שאובחנו עם אוטיזם. החוקרים גם בחנו את הסיכון להפרעות אוטיסטיות במהלך שנה אחת לאחר קבלת חיסון ל-MMR  ולא זיהו כל עליה בסיכון הנ”ל.

לסיכום, ממצאי המחקר הנוכחי תומכים בבירור בהעדר עליה בסיכון לאוטיזם בעקבות חיסון כנגד חצבת-חזרת-אדמת, גם באוכלוסיות בסיכון מוגבר להפרעות אוטיסטיות. המחקר פתוח לקריאה חופשית לציבור הרחב.

 

קישור למחקר עצמו- אתר כתב העת Annals of Internal Medicine

על המאמר המפוברק שחשף את הקשר בין חיסונים ואוטיזם- ד”ר ארז גרטי

קצת על אוטיזם (תסמונת קנר)

אוטיזם (תסמונת קנר) הינה לקות התפתחותית אשר נמצאת על פני ספקטרום, והסיבות לה, לפי סברת החוקרים, הינן תורשתית ומולדות. התסמונת מאופיינת, בין השאר, בהפרעה בדיבור, בהתנהגויות חזרתיות, בקושי ביצירת קשרים חברתיים ובנטייה להתבודד. לאחרונה, מחקר חדש של המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ושל אוניברסיטת בן-גוריון, מעיד על כך שקנאביס רפואי הוא אפשרות טובה, בטוחה ויעילה בהקלה על הסימפטומים של הלוקים באוטיזם וביניהם: התקפים, טיקים, דיכאון, חוסר שקט והתקפי זעם.

המחקר, אשר התפרסם בכתב העת Nature Scientific Reports, בוצע על-ידי ד”ר גל מאירי, מנהל היחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך בסורוקה, ליהי בר-לב שליידר, דוקטורנטית  במרכז למחקרים קליניים בסורוקה, ממכון המחקר הקליני בקנאביס ומהפקולטה לבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, וחוקרים נוספים (רפאל משולם, האוניברסיטה העברית בירושלים ונעמה סבן, מחלקת המחקר, “תיקון עולם” בע”מ). במחקר השתתפו 188 מטופלים עם אוטיזם שטופלו בקנאביס רפואי בין השנים 2015 ל-2017. הטיפול ברוב החולים התבסס על שמן קנאביס כאשר התסמינים, ההערכה הכללית ותופעות הלוואי במהלך שישה חודשים נבחנו באמצעות שאלונים מובנים לפני ואחרי הטיפול. תוצאות המחקר הראו שלאחר חצי שנה של טיפול, 30% מהחולים דיווחו על שיפור משמעותי, 53.7%  דיווחו על שיפור מתון ורק כ-15% דיווחו על שינוי קל או לא דיווחו על שינוי כלל (מכאן שיותר מ-80% מההורים דיווחו על שיפור משמעותי או מתון בקרב ילדיהם). מדדי השיפור התמקדו באיכות החיים, מצב הרוח, היכולת לבצע פעולות שגרתיות כמו להתלבש, להתקלח באופן עצמאי, שינה טובה יותר וריכוז מוגבר.

החוקרים מסכמים שמדובר במחקר חשוב המציע שטיפול בקנאביס בטוח ויכול לשפר את הסימפטומים אצל המאובחנים באוטיזם, כמו גם את איכות החיים, אך סבורים שיש צורך במחקרים נוספים, כולל כאלו עם פלצבו (תרופת דמה), על מנת להבין טוב יותר את השפעת הקנאביס על הלוקים באוטיזם.

 

  • הערת העורך: חשוב לציין שישנם גם מחקרים המעידים על תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש בקאנביס רפואי.

 

קישור לידיעה- אוניברסיטת באר שבע

קישור למאמר על המחקר- אתר Nature

אמנם סיבת המוות העיקרית בישראל היא מחלת הסרטן, אלא שכיום ברור שגורם סיכון מקשר לסיבות תמותה רבות כתוצאה ממחלות כגון סרטן, מחלות לב, מחלות נשימתיות, סכרת ועוד, הינו זיהום אוויר.

מחקר שהתפרסם על-ידי חוקרים ממשרד הבריאות, ביניהם פרופ’ איתמר גרוטו, ד”ר גרי גינסברג וד”ר אודי קלינר, מצא שזיהום אוויר חלקיקי (זיהום אוויר שנובע מחלקיקים נשימים שקוטרם עד 2.5 מיקרון ומקורם בתחנות כח, תעשייה, תחבורה ועוד), גורם בין 1,608 ל-2,253 מקרי מוות בשנה. כמו כן כימות עלות ההוצאה הכספית שנגרמת למדינה בעקבות זיהום האוויר בשל אשפוזים, איבוד ימי עבודה ועוד מצטבר למיליארדי שקלים בשנה.

המחקר, אשר פורסם בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research, אסף מידע מתחנות ניטור בארץ והצליב אותם עם תחלואה הקשורה לזיהום אוויר בהתאם למודלי מחקר מחמירים. הוא מצטרף לשורת מחקרים הנעשים כיום בתחום בעולם (בו, לפי ארגון הבריאות העולמי, מעל 7 מיליון אנשים מתים כתוצאה מזיהום אוויר). אמנם המקור העיקרי לפי המחקרים הינו זיהום תחבורתי, אך עדיין ניתן לעשות דברים רבים אחרים על מנת להקל עליו גם ברמת התעשייה, וכך לאפשר לאנשים לנשום אוויר נקי יותר, להיות בריאים יותר ולחסוך כסף רב למשק הישראלי.

 

קישור לידיעה- אתר זווית למדע וסביבה

קישור למחקר המלא