הכלב הוא ידידו הטוב של האדם, אבל לא תמיד אנחנו מבינים מה הוא מרגיש. בשנים האחרונות התפתחה הבינה המלאכותית בצעדי ענק ומוצר חדש, אשר התחיל להיות משווק בארצות הברית, בעצם משלב הבנה של אופי נביחות הכלב עם בינה מלאכותית- זאת במטרה להבין מהו המצב הרגשי של הכלב.

המוצר הוא קולר כלב, אותו משווקת חברת Petpuls Labs, אשר משתמש באלגוריתם ובמסד נתונים (מה שנקרא בבינה מלאכותית “למידה מונחית”- Supervised learning) על מנת לזהות חמישה מצבים רגשיים של הכלב- שמחה, חרדה, כעס, עצבות ורגיעה- הכל לפי נביחותיו. מסד הנתונים מורכב מיותר מעשרת אלפים דגימות של נביחות שקודדו מ- 50 גזעי כלבים שונים, בארבעה גדלים שונים. המידע משודר לאפליקציה מותאמת ומאפשר לבעל הכלב להבין טוב יותר את כלבו.

המוצר זכה לתואר “המוצר הטוב ביותר” בתערוכת CES (Consumer Electronics Show- התערוכה הבינלאומית של אלקטרוניקה לצרכנים) ומטרתו להעניק מימד עומק נוסף בקשר בין בעלי הכלבים לכלבים ולהפחית את נטישת הכלבים בגלל חוסר תקשורת.

 

קישור לסרטון יוטיוב המתאר את המוצר

קישור לידיעה על תחילת שיווק המוצר בארצות הברית

 

• תודה לד”ר בועז תמיר על הרעיון לידיעה.

במהלך חיינו עלינו להחליט החלטות רבות, מהחלטות קטנות יחסית כמו מה ללבוש בבוקר? מה לאכול לארוחת צהרים? ומה להגיד לבוס שלנו? ועד החלטות גדולות ואפילו הרות גורל כמו עם מי להתחתן? מה ללמוד? במה לעבוד? ועוד. לאחרונה קבוצת חוקרים גרמניים מאוניברסיטת בון (University of Bonn) בראשותו של החוקר אלכסנדר אוראו-פינארו ( Alexander Unruh-Pinheiro) זיהו קבוצת תאי עצב אשר משחקים תפקיד בעוצמת ההחלטיות שלנו, משמע בכמה אנחנו בטוחים בהחלטה שלנו. תאי עצב אלו מופעלים בקצב גבוה יותר ככל שאנחנו משוכנעים יותר בבחירות שלנו. התאים הללו נמצאים באיזור המוחי שאחראי אצלנו על הזיכרון, מה שמחזק את ההשערה שאנחנו לא רק זוכרים את ההחלטות שלנו אלא גם כמה היינו בטוחים בהן.

במהלך המחקר ביצעו החוקרים ניסוי שבו ביקשו מנבדקים לבחור בין שני סוגי חטיפים בעזרת מתג, שאופן התנועה שלו העיד על רמת ההחלטיות של ההחלטה. במקביל נוטרה פעילותם של תאי עצב במוחם של הנבדקים בעת הבחירות והתברר שקצב פעילותם של אותם תאי עצב תאמה את רמת ההחלטיות של החלטות הנבדקים.

מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים נוספים אשר מעידים על מורכבות המוח שלנו ברמת תפקידיו השונים ועל הדרך שבה אנחנו מנהלים את ההחלטות והתנהגויות שלנו.

 

קישור לכתבה באנגלית על המחקר- אתר ScienceDaily

קישור לתקציר המאמר של החוקרים- אתר ScienceDirect

 

 

 

 

 

 

 

 

פעילות גופנית היא דבר מומלץ. היא תורמת לשמירה על משקל גוף בריא, צפיפות עצם גבוהה, כוח שריר, גמישות, חיזוק המערכת החיסונית, הפחתת דיכאון ועוד. מאידך מחקר סקירה חדש, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת Alimentary Pharmacology and Therapeutics, מגלה שפעילות גופנית מאומצת עשויה להוביל לתסמינים גסטרואינטסינאליים (תסמינים הקשורים למערכת העיכול) ואף לפגוע במערכת העיכול.

במחקר הסקירה סקרו החוקרים חמישה מאגרי מידע על מנת לזהות פרסומים אשר קישרו בין פעילות גופנית מאומצת לסימני נזק במערכת העיכול כגון חדירות, תנועתיות יתר, אנדוטוקסמיה (רעלנים בדם אשר מקורם בדופנות התאים של חיידקים) והפרעות ספיגה. התברר שככל שהפעילות הגופנית היתה עצימה יותר ומשכה ארוך יותר, כך חלה עלייה במדדי הנזק למערכת העיכול שהוזכרו מעלה. בנוסף חלה עלייה גם בהפרעות אחרות כדוגמת ליקוי בהתרוקנות קיבה והאטת מעבר במעי דק.

חשוב לשים לב שמדובר אך ורק בפעילות מואצת בסטרס פעילות של לפחות שעתיים בצריכת חמצן מקסימאלית של 60% ומעלה, כאשר סטרס חום וריצה (כדוגמת מה שקורה לאלו שרצים מרתונים) החמירו את המצב. פעילות גופנית מתונה נמצאה כמומלצת גם לאנשים בריאים וגם לאנשים עם מחלת מעי דלקתית או הפרעות בתפקוד מערכת העיכול.  כמובן שיש לאשר מסקנת מחקר זה בעזרת מחקרים נוספים על מנת לראותה כקבילה.

 

קישור לסקירה על המחקר- אתר sciencedaily

קישור לתקציר המחקר עצמו- אתר onlinelibrary

 

דם טבורי הוא דם אשר משמש מקור לתאי גזע. הוא מופק מחבל הטבור של היילוד ומן השלייה, ומחקרים מראים שניתן לטפל באמצעותו במחלות מסוימות של הדם ומערכת החיסון. ההשתלה הראשונה של תאי גזע שמקורם בדם חבל הטבור בוצעה בשנת 1988 ומאז נעשו בעולם למעלה מ-14,000 השתלות כאלו.
מחקר חדש של ד”ר גרלדין דוסון (Geraldine Dawson), ג’סיקה סאן (Jessica M. Sun) ועמיתיהם מאוניברסיטת דיוק שבארצות הברית בדק בניסוי בטיחות ראשוני (מחקר phase I) על 25 ילדים שהוגדרו כאוטיסטים, את יכולתם של תאי הגזע בתוך הדם הטבורי לשפר את התנהגותם של הילדים האוטיסטים. הילדים קיבלו עירוי דם פעם אחת ולאחר מכן ההורים מילאו שאלונים על התנהגות הילדים בטווחי זמן של מספר חודשים. כמו כן גם הרופאים החוקרים עצמם העריכו את שינוי ההתנהגות.
מתוצאות ראשוניות התברר שאכן היה שיפור אצל 75% מהילדים האוטיסטים בהתנהגותם וביכולת הלמידה שלהם. את השיפור מסבירים החוקרים בכך שהדם הטבורי המכיל תאי אב המסוגלים להתמיין לכל תא בגוף, כולל לתאי מערכת העצבים במוח.
מחקר זה מסמן אפשרות מסוימת לטיפול בדם טבורי אצל ילדים אוטיסטים, אך חשוב להסתייג ולהגיד שמדובר במחקר בטיחות ראשוני, אשר האפקט שנמצא בו צריך להיות מאומת במחקרי המשך קליניים של שלבים 2 ו-3 עם אוכלוסיות גדולות יותר.

תודה לחברי קבוצת “קהילת מדעת” בפייסבוק על העזרה בכתיבת הידיעה

 

קישור למאמר המקורי- Stem Cells

קצת על דם טבורי

תאי סרטן ידועים ביכולתם להתחלק במהירות רבה יותר מתאים רגילים. זו אחת התכונות הגורמת למסוכנות שלהם. תצפיות קודמות של פתולוגים גילו שתאים סרטניים לא מסוגלים להתחלק ולפלוש לרקמות אחרות בו-זמנית. מחקר אמריקאי שנעשה על-ידי דיוויד מייטס (David Q. Matus ) מאוניברסיטת סטוני ברוק ודיוויד שרווד (Sherwood) מאוניברסיטת דיוק, ואשר פורסם בכתב העת Developmental Cell, מגלה את המנגנון הגנטי העומד מאחורי תכונה זו.
את המחקר ביצעו החוקרים על תאי עוגן, תאים אשר מיועדים לפרוץ מבעד קרום בסיס (דבר המדמה פלישה לרקמות סמוכות) אצל תולעת בשם Caenorhabditis elegans. תולעת זו נבחרה מאחר שקל לערוך עליה שינויים גנטיים. המחקר מעלה שכדי שהתאים יוכלו לפלוש לרקמות, הם צריכים להפסיק להתחלק. ברגע שמנעו מהתא לפלוש, הוא התחיל להתחלק שוב.
חשיבות מחקר זה גדולה מאחר שהוא מציע להתמקד תרופתית דווקא בתאים הפולשים ולא בתאים המתחלקים, מאחר שהם אלו שיוצרים את הגרורות וכך מורידים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

 

קישור לידיעה- אתר סיינטיפיק אמריקן ישראל

יכולת השליטה שלנו בשפה הינה יכולת חשובה מאוד להצלחת התנהלותנו בחיים, וכעת מחקר חדש בתחום הפסיכולינגוויסטיקה (בעברית פסיכובלשנות-ע.ב.ח.) מגלה שהלמידה של העובר מתחילה כבר בשלב העוברי, ולכן כדאי לדבר עם העובר (או לדבר בכלל) בזמן ההריון.
המחקר, אשר נעשה בהובלתם של אן קטלר (Anne Cutler), ציאון צואי (Jiyoun Choi) ומירגאם ברורסמה (Mirjam Broersma) מהמכון לחקר התפתחות המוח באוניברסיטת מערב סידני באוסטרליה, בחן תינוקות קוראניים שאומצו לאחר לידתם על ידי הורים מאמצים דוברי שפה הולנדית. התברר שתינוקות אלו מסוגלים ללמוד את השפה, בה דיברה אימם הביולוגית, בצורה מהירה הרבה יותר מתינוקות אחרים, אשר אימם הביולוגית לא דיברה את אותה השפה. תינוקות אלו פיתחו שמיעה עוד בהיותם ברחם, אשר סייעה להם להבחין בין ניואנסים בשפת אימם ואז ללמוד מהר יותר את השפה הקוריאנית.
יכולת השמיעה של העובר נוצרת בסביבות השבוע ה-24 של ההריון, כאשר מתחילים להיווצר קשרים עצביים בין איזורי השמע באוזן לבין החלק המוחי האחראי על השמיעה. עוברים מצליחים להבדיל בין הקול של אימם לקולות אנשים אחרים, ולהכין את עצמם כבר אז לקליטה טובה של השפה, כאשר יוולדו ובשלב מאוחר יותר יתחילו ללמוד לדבר.
מחקר זה מצטרף לגל מחקרים בשנים האחרונות, המתמקד בהשפעות סביבתיות על עוברים מרחם אימם ובהשלכות שלהם בחייהם המאוחרים.

 

קישור למאמר המקורי- אתר royalsocietypublishing

קישור לידיעה- אתר עיתון NY Times

קצת על פסיכולינגוויסטיקה